אהרון הכהן גדול
תפקיד הכהן הגדול בעם ישראל, הוא תפקיד חשוב. הוא המחבר בין הקב”ה לעם ישראל.
אַהֲרֹן זוֹכֶה לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּבְחַר לְתַפְקִיד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל:
1. ספר ויקרא פרק ח
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ב) אקַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה… (ג) וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (ד) וַיַּעַשׂ משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֹתוֹ 1וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(ה) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעֵדָה בזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לַעֲשׂוֹת:
1א. פירוש רש”י
אקח את אהרן – 2קָחֶנּוּ בִּדְבָרִים וּמָשְׁכֵהוּ.
בזה הדבר – דְּבָרִים שֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לִפְנֵיכֶם 3צִוַּנִי הַקָבָּ”ה לַעֲשׂוֹת, וְאַל תֹּאמְרוּ לִכְבוֹדִי וְלִכְבוֹד אֲחִי אֲנִי עוֹשֶׂה.
ביאור:
1) ותקהל העדה – ותתאסף העדה.
2) קחנו בדברים – תְּשַׁכְנֵעַ את אהרן.
3) צוני הקב”ה – משה מקיים את מה שה’ ציוה ולא מתוך רצון לכבוד.
אַהֲרֹן בָּרַח מִן הַכָּבוֹד וְהָיָה צֹרֶךְ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁיַּסְכִּים.
- מדרש תנחומא פרשת צו סימן יד
הַקָבָּ”ה אָמַר לוֹ: 1פַּתֵּה אוֹתוֹ בִּדְבָרִים לְפִי שֶׁהוּא 2בּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה, אֵין ‘קַח’ אֶלָּא לְשׁוֹן פִּתּוּי.
ביאור:
1) פתה אותו בדברים – שכנע אותו.
2) בורח מן השררה – אהרן בורח מֵהַכָּבוֹד.
מַדּוּעַ הָיָה צֹרֶךְ לֶאֱסֹף אֶת כֻּלָּם?
- פירוש רמב”ן ויקרא פרק ח פסוק ב
וְהוֹסִיף לוֹ בְּכָאן ‘וְאֶת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד’, שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּמַעֲמַד כֻּלָּם,
שֶׁיֵּדְעוּ 1שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ בָּחַר בְּאַהֲרֹן וּבְזָרְעוֹ.
ביאור:
1) שה’ יתברך בחר – זהו מינוי מה’ ולא משה הוא שהחליט.
4. ספר ויקרא פרק ח
(ו) וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וַיִּרְחַץ אֹתָם בַּמָּיִם: (ז) וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ: (ח) וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחשֶׁן אאֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים: (ט) וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת משֶׁה: (י) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה… (יב) בוַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ:
4א. פירוש רש”י
אאת האורים – 1כְּתַב שֶׁל שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ.
בויצק, וימשח – בַּתְּחִלָּה 2יוֹצֵק עַל רֹאשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו 3וּמוֹשֵׁךְ בְּאֶצְבָּעוֹ מִזֶּה לְזֶה.
ביאור:
1) כתב של שם המפורש – כְּתַב שכתוב בו שֵׁם ה’ המיוחד.
2) יוצק על ראשו – משה נותן על ראשו של אהרן את השמן.
3) מושך באצבעו – מוֹרֵחַ ומעביר את השמן מֵאֶצְבַּע לאצבע.
- ספרא שמיני פרשה א
שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה 1שִׁבְעָת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה 2מֹשֶׁה מְשַׁמֵּשׁ 3וְלֹא שָׁרְתָה שְׁכִינָה עַל יָדוֹ, עַד שֶׁבָּא אַהֲרֹן וְשִׁמֵּשׁ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה וְשָׁרְתָה שְׁכִינָה 4עַל יָדָיו.
ביאור:
1) שבעת ימי המלואים – שִׁבְעָת הימים בהם חָנְכוּ את המשכן.
2) משה משמש – בתחילה משה הקריב וְעָבַד.
3) ולא שרתה שכינה – ה’ המתין (למינוי של אהרן).
4) על ידיו – בזכותו של אהרן.
הגמרא מתארת איך התורה נלמדה, כיצד העבירו אותה מאחד לשני. איך היתה צורת ההוראה בעם ישראל:
- תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נד עמוד ב
אכֵּיצַד סֵדֶר מִשְׁנָה?
מֹשֶׁה לָמַד 1מִפִּי הַגְּבוּרָה, בנִכְנַס אַהֲרֹן 2וְשָׁנָה לוֹ מֹשֶׁה פִּרְקוֹ.
3נִסְתַּלֵּק אַהֲרֹן וְיָשַׁב לִשְׂמֹאל מֹשֶׁה.
נִכְנְסוּ 4בָּנָיו גוְשָׁנָה לָהֶן מֹשֶׁה פִּרְקָן,
נִסְתַּלְּקוּ בָּנָיו, אֶלְעָזָר יָשַׁב לִימִין מֹשֶׁה
וְאִיתָמָר לִשְׂמֹאל אַהֲרֹן…
נִכְנְסוּ זְקֵנִים וְשָׁנָה לָהֶן מֹשֶׁה פִּרְקָן,
נִסְתַּלְּקוּ זְקֵנִים, נִכְנְסוּ כָּל הָעָם וְשָׁנָה לָהֶן מֹשֶׁה פִּרְקָן.
נִמְצְאוּ 5בְּיַד אַהֲרֹן אַרְבָּעָה, בְּיַד בָּנָיו שְׁלֹשָׁה,
וּבְיַד הַזְּקֵנִים שְׁנַיִם, וּבְיַד כָּל הָעָם אֶחָד.
כָּעֵת אַהֲרֹן מַתְחִיל לִמְסֹר אֶת הַתּוֹרָה:
- תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נד עמוד ב
נִסְתַּלֵּק מֹשֶׁה, וְשָׁנָה לָהֶן אַהֲרֹן פִּרְקוֹ. נִסְתַּלֵּק אַהֲרֹן, שָׁנוּ לָהֶן בָּנָיו פִּרְקָן. נִסְתַּלְּקוּ בָּנָיו, שָׁנוּ לָהֶן זְקֵנִים פִּרְקָן. נִמְצָא בְּיַד הַכֹּל אַרְבָּעָה. כָּאן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: חַיָּב אָדַם 6לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידוֹ אַרְבָּעָה פְּעָמִים. וְקַל וָחֹמֶר: ה7וּמַה אַהֲרֹן שֶׁלָּמַד מִפִּי מֹשֶׁה… הֶדְיוֹט מִפִּי הֶדְיוֹט- 9עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
7א. פירוש רש”י
אכיצד סדר המשנה – כֵּיצַד לָמְדוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה?
בנכנס אהרן – וְיָשַׁב לִפְנֵי מֹשֶׁה…
גושנה להן פירקן – אוֹתוֹ פֶּרֶק עַצְמוֹ שֶׁשָּׁנָה לְאַהֲרֹן.
הומה אהרן ששמע ממשה כו’ – וּמִסְתַּיְיעָא מִלְּתָא לְהִתְקַיֵּם בְּלִבּוֹ לְהָבִין מַהֵר, אֲפִלּוּ הָכִי, שָׁמַע אַרְבַּע פְּעָמִים.
ביאור:
1) מפי הגבורה – מה’ בכבודו ובעצמו.
2) ושנה לו משה פרקו – משה לימד אותו.
3) נסתלק אהרן – זז הצידה.
4) בניו – בְּנֵי אהרן.
5) ביד אהרן ארבעה – אהרן שמע ארבע פעמים את – לחזור ולשנן את דברי התורה.
7) ומה אהרן – אפילו אהרן שהיה חכם ונביא, למד ארבע פעמים.
8) הדיוט מפי הדיוט – אדם רגיל שלומד מחכם רגיל.
9) על אחת כמה וכמה – שצריך לחזור ולשנן.
מלמד תורה את עם ישראל
בְּנוֹסָף לְתַפְקִידָיו הָאֲחֵרִים, אַהֲרֹן מִשְׁתַּתֵּף גַּם בְּהוֹרָאַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל.
- מתוך שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק לספר ויקרא
בְּפִרְקֵי אָבוֹת, מְתֹאָר אַהֲרֹן:
‘אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה‘.
לֹא נֶאֱמַר: 1‘אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת כְּדֵי לְקָרְבָן לַתּוֹרָה’– זֹאת אַהֲבָה מְזֻיֶּפֶת.
לְאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת יֵשׁ 2עֶרֶךְ עַצְמִי, וּמִזֶּה נִמְשַׁךְ קֵרוּב לַתּוֹרָה.
בְּאֵלּוּ בְּרִיּוֹת מְדֻבָּר? וַדַּאי 3בָּרְחוֹקוֹת מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אוֹתָם יֵשׁ לְקָרֵב,
וְגַם אוֹתָם יֵשׁ מִצְוָה לֶאֱהֹב.
ביאור:
1) אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה – שאהבתו לבריות היא על מנת לקרבן לתורה, וזו – אינה אהבה.
2) ערך עצמי – יש מצוה לאהוב כל אדם בלי סיבה מיוחדת.
3) ברחוקות מן התורה – אנשים הרחוקים מתורה ומצוות.
