אהרן וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל

אהרן וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל

חֵטְא הָעֵגֶל הוּא אֶחָד הַחֲטָאִים הַחֲמוּרִים בְּיוֹתֵר שֶׁעָשָׂה הָעָם במדבר לאחר יציאתו ממצרים.

אבל אפילו ממעשה נורא זה, ניתן ללמוד משהו על ‘לימוד זכות’. כיצד?

מעשה העגל אירע בזמן שמשה עלה להר סיני לקבל את התורה. משראו בני ישראל שמשה לא יורד לפי החישוב שלהם, חשבו שהוא מת והחליטו להכין להם ‘אלהים אחרים’ במקום משה.

אַהֲרֹן מְנַסֶּה לִמְנוֹעַ זֹאת וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ.

1. שמות פרק לב

(א) וַיַּרְא הָעָם ^אכִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרֲקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר ^בבְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי: (ג) וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
(ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם ¹וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן ^גוַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו ^דוַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר ^החַג לַה’ מָחָר: (ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.

1א. פירוש רש”י

^אכי בשש משה – ²כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן אִחוּר.

^בבאזני נשיכם – אָמַר אַהֲרֹן בְּלִבּוֹ: הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים ³חָסִים עַל תַּכְשִׁיטֵיהֶן, שֶׁמָּא יִתְעַכֵּב הַדָּבָר, וּבְתוֹךְ כָּךְ יָבוֹא מֹשֶׁה, ⁴וְהֵם לֹא הִמְתִּינוּ ⁵וּפֵרְקוּ מִשֶּׁל עַצְמָן.

^גויבן מזבח – לִדְחוֹתָם.

^דויקרא… חג לה’ מחר – וְלֹא הַיּוֹם, שֶׁמָּא יָבוֹא מֹשֶׁה קוֹדֶם שֶׁיַּעַבְדוּהוּ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ…

⁶וְעוֹד רָאָה וְאָמַר, מוּטָב ⁷שֶׁיִּתָּלֶה בִּי הַסִּרָחוֹן וְלֹא בָּהֶם.

⁶וְעוֹד רָאָה וְאָמַר, אִם הֵם בּוֹנִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ, זֶה מֵבִיא צְרוֹר וְזֶה מֵבִיא אֶבֶן וְנִמְצֵאת מְלַאכְתָן עָשׂוּי בְּבַת אַחַת, מִתּוֹךְ שֶׁאֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ
⁸וּמִתְעַצֵּל בִּמְלַאכְתִי, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מֹשֶׁה בָּא.

^החג לה’ – ⁹בְּלִבּוֹ הָיָה לַשָּׁמַיִם, בָּטוּחַ הָיָה שֶׁיָּבוֹא מֹשֶׁה, ¹⁰וְיַעַבְדוּ אֶת הַמָּקוֹם.

ביאור:

1) ויצר אותו בחרט – שרף אותו כדי שיהיה נוזלי.

2) כתרגומו – כמו שפירש אוּנְקָלוּס בפרושו בַּאֲרַמִּית.

3) חסים – שומרים על התכשיטים שלהם.

4) והם לא המתינו – הגברים לא התעכבו.

5) ופרקו משל עצמן – הגברים הורידו את התכשיטים שלהם.

6) ועוד– הסבר נוסף.

7) שיתלה בי הסרחון – עדיף שה’ יכעס עָלַי ולא על העם.

8) ומתעצל במלאכתי – מתעכב, ובונה לאט.

9) בלבו היה לשמים – אהרן התכוון לטובה, שמשה יֵרֵד לפני שהעם יעשו חג.

10) ויעבדו את המקום – יעבדו את ה’, ביחד עם משה

אהרון מנסה ‘למשוך זמן’ ומבקש מהעם להביא לו תכשיטי זהב, בזרך זו חשב ש’ירויח זמן’ כי עד שיתנו לו (ויש כאלו שלא ירצו לתת) משה כבר ירד והכל יסתדר, אך נוכח לדעת שזה לא כך. עם ישראל מיהר לעשות מה שביקש.

כשמשה יורד מהר סיני ורואה את המחולות הוא כועס מאוד.

מֹשֶׁה כּוֹעֵס מְאֹד גם עַל אַהֲרֹן, וְהַקב”ה צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ שֶׁאַהֲרֹן הִתְכַּוֵּן לְטוֹב.

שמות רבה פרשה לז סימן ב

בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מִסִּינַי וְרָאָה יִשְׂרָאֵל ¹בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה,

הִבִּיט בְּאַהֲרֹן וְהָיָה ²מַקִּישׁ עָלָיו בְּקוֹרְנַס,

³וְהוּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא ⁴לְעַכְּבָם עַד שֶׁיֵּרֵד מֹשֶׁה, וּמֹשֶׁה הָיָה סָבוּר שֶׁהָיָה אַהֲרֹן שֻׁתָּף עִמָּהֶן ⁵וְהָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו,

אָמַר לוֹ הַקָבָּ”ה:

מֹשֶׁה, יוֹדֵעַ אֲנִי כַּוָּנָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הֵיאַךְ הָיְתָה לְטוֹבָה.

ביאור:

1) באותו מעשה – חטא העגל.

2) מקיש עליו בקורנס – אהרן חרט את העגל מן הזהב ובנה לפניו מזבח.

3) והוא – אהרן.

4) לעכבם – היה בטוח שלא יסכימו להביא

תכשיטים וּבַזְּמַן שֶׁיַּחְלוֹף, משה כבר יגיע.

5) היה בליבו עליו – כעס על אהרן.

ראינו שאפשר ללמוד גם ממעשה העגל, לימוד זכות על אנשים. הקב”ה בכבודו ובעצמו לימד אותו זאת.

אַהֲרֹן מִצְטַעֵר מְאֹד שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהִתְכַּוֵּן לְטוֹב, הוּא הָיָה שֻׁתָּף לְחֵטְא חָמוּר, וְלָכֵן מִסְתּוֹבֵב בְּקֶרֶב הָעָם לְהַחֲזִירָם לְמוּטָב:

ילקוט שמעוני תורה פרשת כי-תשא רמז שצא

יוֹדֵעַ הָיָה אַהֲרֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁבָּא ¹דָּבָר גָּדוֹל לְיִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ,

וְעָמַד, קָשַׁר חֶבֶל בַּרְזֶל בְּמָתְנָיו, וְהָיָה ²מְחַזֵּר בְּכָל

מַחֲנוֹת יִשְׂרָאֵל.

מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּפִלָּה, לִמְּדוֹ תְּפִלָּה.

מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ קְרִיאַת שְׁמַע, לִמְּדוֹ קְרִיאַת שְׁמַע.

מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי ³בְּגוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה, הִכְנִיסוֹ ³בְּגוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

ביאור:

דבר גדול – חטא העגל.

עַל פִּי דִּבְרֵי חֲכָמֵינוּ, חוּר – בַּעְלָהּ שֶׁל מִרְיָם, נִסָּה לִמְנוֹעַ אֶת מַעֲשֶׂה הָעֵגֶל וְהָעָם כָּעַס עָלָיו וְהָרַג אוֹתוֹ.

ביאור:

1) ראה חור שזבוח לפניו- הרגו את חוּר, בְּנָהּ של מרים, מפני שלא הסכים לעֲשׂוֹת להם את העגל, וניסה לְשַׁכְנְעָם לחזור בהם.

2) ולא הויא להו תקנתא – על חטא חָמוּר כזה (הריגת כהן ונביא בְּמִקְדַּשׁ ה’) לא תהיה להם תקנה לעולם.

2) מחזר – מסתובב.

3) בגופה של תורה – בלימוד תורה.