אלול – המקור והרמזים

חֹדֶשׁ אֱלוּל, מְסַמֵּל אֶת בּוֹאָם שֶׁל הַחַגִּים.

אָנוּ מַתְחִילִים לְהִתְכּוֹנֵן לִקְרַאת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים וְנוֹהֲגִים מִנְהָגִים שׁוֹנִים שֶׁיַּעַזְרוּ לָנוּ לִהְיוֹת מוּכָנִים כָּרָאוּי.

המקור לתשובה ולתיקון- בחודש אלול

מֹשֶׁה רַבֵּינוּ יוֹרֵד מֵהַר סִינַי עִם הַלּוּחוֹת וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הָעֵגֶל שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הֵכִין, שׁוֹבֵר אֶת הַלּוּחוֹת.

לְאַחַר 40 יוֹם בָּהֶם הוּא מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַם יִשְׂרָאֵל, ה’ מְצַוֶּה אוֹתוֹ לְהָכִין לוּחוֹת חֲדָשִׁים:

שמות פרק לד

(א) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ (ב) וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר.

פירוש רש”י (רבי שלמה יצחקי) שמות פרק לג פסוק יא

…בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבִשְׁמוֹנָה עָשָׂר (בְּתַמּוּז), שָׂרַף (מֹשֶׁה) אֶת הָעֵגֶל,

וּבְתִשְׁעָה עָשָׂר, עָלָה (לְהַר סִינַי)… עָשָׂה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים…

וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל נֶאֱמַר לוֹ: “וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי” (שמות לד),

לְקַבֵּל לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וְעָשָׂה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם (נוֹסָפִים).

בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי, נִתְרַצָּה הַקָּבָּ”ה לְיִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב שָׁלֵם,

וְאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה: “סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ“, וּמָסַר לוֹ לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת.

רבי יואל סירקיש, מחבר ה”בית חדש”, אורח חיים סימן תקפ”א

“אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי” רָאשֵׁי תֵּבוֹת ‘אֱלוּל’, וְסוֹפֵי תֵּבוֹת (הָאוֹת הָאַחֲרוֹנָה בְּכָל מִלָּה) עוֹלֶה אַרְבָּעִים כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי בְּאֵלּוּ אַרְבָּעִים יוֹם, הַתְּשׁוּבָה מְקֻבֶּלֶת – לִהְיוֹת לִבּוֹ קָרוֹב אֶל דּוֹדוֹ (כִּנּוּי לקב”ה) בִּתְשׁוּבָה וְאָז דּוֹדוֹ (הקב”ה) קָרוֹב לְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ מֵאַהֲבָה.

חיי אדם (לר’ אברהם דאנציג) כלל קלח סעיף א

בְּאַהֲבַת הַקָבָּ”ה אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, הִרְבָּה ¹לְהֵיטִיב אוֹתָנוּ וְצִוָּנוּ לָשׁוּב לְפָנָיו בְּכָל עֵת שֶׁנֶּחֱטָא.

וְאַף שֶׁהַתְּשׁוּבָה טוֹבָה ²בְּכָל עֵת…

חֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא מֻבְחָר ³וּמוּכָן יוֹתֵר,

שֶׁמְּקֻבָּל תְּשׁוּבָתוֹ מִשְּׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה,

לְפִי שֶׁיָּמִים אֵלּוּ הֵם ⁴יְמֵי רָצוֹן…

ביאור:

1) להטיב אותנו – לעשות טוב לְעַם ישראל.

2) בכל עת – בכל זמן.

3) ומוכן – מתאים.

4) ימי רצון – ימים שֶׁבָּהֶם הקב”ה מקבל את תשובת האדם ברצון.

לָמַדְנוּ מִדִּבְרֵי הַ”חַיֵּי אָדָם” שְׁנֵי יְסוֹדוֹת:

מַעֲשֵׂי הָאָדָם מַשְׁפִּיעִים לְשָׁנִים רַבּוֹת– עַם יִשְׂרָאֵל שָׁב אֶל ה’ לְאַחַר חֵטְא הָעֵגֶל, וְהָפַךְ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן לְדוֹרוֹת (חֹדֶשׁ אֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה).
יְמֵי רָצוֹן אֵלּוּ מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל שָׁנָה – מִכֵּיוָן שֶׁבְּדוֹר הַמִּדְבָּר עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה בִּזְמַן זֶה, לָכֵן קַל יוֹתֵר לָאָדָם לְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, וַה’ מְקַבְּלוֹ בְּאַהֲבָה.

פלא יועץ (לרבי אליעזר פאפו) ערך “תשובה”

וְאִם כָּל הַשָּׁנָה הָלַךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ וְיִצְרוֹ הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה, הִנֵּה בְּהַגִּיעַ יְמֵי רָצוֹן חֹדֶשׁ רַחֲמִים וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, לֹא עֵת לָנוּם וְלִישֹׁן, כִּי מֶלֶךְ בַּמִּשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וַחֲרָדָה יִלְבַּשׁ, וְיִתְעוֹרֵר כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.

וְאַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, רֻבָּם קָמִים לוֹמַר סְלִיחוֹת לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת וּמַרְבִּים הָעָם קְצָת בְּלִמּוּד… וּמִשְׁנָיוֹת וּתְהִלִּים כְּפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד (כֹּל אָדָם כְּפִי יְכָלְתוֹ).

תלמוד בבלי מסכת תענית דף טז עמוד א

אָמַר רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה:

אָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵרָה, וּמִתְוַדֶּה (מַזְכִּיר בְּפִיו אֶת חֶטְאוֹ) וְאֵינוֹ חוֹזֵר בָּהּ (בִּתְשׁוּבָה)

לְמַה הוּא דּוֹמֶה?

לְאָדָם שֶׁתּוֹפֵס שֶׁרֶץ (בַּעַל חַיִּים טָמֵא) בְּיָדוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ טוֹבֵל בְּכָל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם- לֹא עָלְתָה (הוֹעִילָה) לוֹ טְבִילָה (הַחֲטָאִים עֲדַיִן קַיָּמִים).

זְרָקוֹ מִיָּדוֹ (עָזַב אֶת הַחֵטְא), כֵּיוָן שֶׁטָּבַל בְּאַרְבָּעִים סְאָה (בְּמִקְוֶה)- מִיָּד עָלְתָה לוֹ טְבִילָה (ה’ מְקַבֵּל אֶת תְּשׁוּבָתוֹ), שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ”ח) “וּמוֹדֶה וְעֹזֵב- יְרֻחָם”.

רמזים לאלול

גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מָצְאוּ בִּפְסוּקִים שׁוֹנִים רְמָזִים לְחֹדֶשׁ אֱלוּל. הַפְּסוּקִים שֶׁנִּבְחֲרוּ הֵם פְּסוּקִים הַמְּבַטְּאִים אֶת הַמִּצְווֹת שֶׁחָשׁוּב לְחַזֵּק בִּתְקוּפָה זוֹ:

א. דברים פרק ל פסוק ו

וּמָל ה’ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ

ב. שיר השירים פרק ו פסוק ג

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים:

ג. אסתר פרק ט פסוק כב

…וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה… וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:

ד. תפילת רבי אמנון מִמַּגֶנְצָא: “וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה”.