אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה
בתהילים מופיע הביטוי ‘אם הבנים שמחה’. על מה זה מדבר? האם אפשר לכנות את לאה אמנו בתואר ‘אם הבנים שמחה’?
בַּתּוֹרָה מְסֻפָּר עַל הַבָּנִים שֶׁלֵּאָה יוֹלֶדֶת לְיַעֲקֹב:
- בראשית פרק כט
(לא) וַיַּרְא ה’ כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה 1וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל 2עֲקָרָה: (לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן
כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה’ בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי 3אִישִׁי: (לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה’ כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן: (לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם 4יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי: (לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה’ עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה 5וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:
ביאור:
- ויפתח את רחמה– בֵּרֵךְ אותה בהריון.
- עקרה– אישה שלא מצליחה להכנס להריון.
- אישי– בעלי.
- ילוה– יצטרף אלי.
ותעמוד מלדת– הפסיקה ללדת.
הַאִם יַעֲקֹב לֹא אָהַב אֶת לֵאָה? מַה כַּוַּנַת הַתּוֹרָה בַּבִּטּוּי “שְׂנוּאָה”?
1א. פירוש הרד”ק
לֹא הָיָה יַעֲקֹב שׂוֹנֵא אוֹתָהּ, אֲבָל הָיָה אוֹהֵב אוֹתָהּ,
אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיָה אוֹהֵב אֶת רָחֵל יוֹתֵר, 1קָרָא לְלֵאָה ‘שְׂנוּאָה’.
כְּלוֹמַר: 2כְּנֶגֶד אַהֲבָתָהּ שֶׁל רָחֵל, הָיְתָה (לֵאָה) שְׂנוּאָה…
וּלְפִי שֶׁהָיְתָה 3עֲלוּבָה בְּעֵינֶיהָ, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֲהוּבָה כַּאֲחוֹתָהּ, רָאָה ה’ 4בְּעָנְיָהּ.
ביאור:
1) קרא– הכתוב (התורה).
2) כנגד אהבתה– בהשוואה לְרָחֵל היא הייתה אהובה פחות.
3) עלובה בעיניה- לאה ראתה את עצמה כְּמִסְכֵּנָה לעומת רחל, שאותה יעקב אהב מאוד.
4) בעניה– בַּצַּעַר שלה (ונתן לה בנים).
ר’ עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ מוֹצֵא רֶמֶז נוֹסָף בַּשֵּׁם ‘יְהוּדָה’:
2. פירוש הספורנו
(לה) על כן קראה שמו יהודה– שֶׁיֵּשׁ 1בְּזֶה הַשֵּׁם אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, 2וְעִם זֶה, לְשׁוֹן הַהוֹדָאָה.
ביאור:
- בזה השם– בַּשֵּׁם יהודה נמצאות אותיות שֵׁם ה’ (הכוונה לשם הנכתב: י’– ה’– ו’– ה’).
- ועם זה– בַּשֵּׁם שלו כלול גם ענין התודה.
לֵאָה מִתְפַּלֶּלֶת אֶל ה’ שֶׁיִּתֵּן לָהּ בָּנִים נוֹסָפִים:
- בראשית פרק ל
(יז) אוַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: (יח) וַתֹּאמֶר לֵאָה 1נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר: (יט) וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב: (כ) וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם ביִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן:.
3א. פירוש רש”י
אוישמע אלהים אל לאה– שֶׁהָיְתָה 2מִתְאַוָּה וּמְחַזֶּרֶת 3לְהַרְבּוֹת שְׁבָטִים,
ביזבלני– … מֵעַתָּה תְּהֵא 4עִקַּר דִּירָתוֹ עִמִּי, שֶׁיֵּשׁ לִי בָּנִים 5כְּנֶגֶד כָּל נָשָׁיו.
ביאור:
1) נתן ה’ שכרי– ה’ שילם לי.
2) מתאוה– רוצה מאוד.
3) להרבות שבטים– ללדת כמה שיותר שבטים.
4) עקר דירתו עמי– המגורים הָעִקָּרִיִּים של יעקב יהיו אצלי.
5) כנגד כל נשיו– ללאה יש שישה בָנִים, כִּסְכוּם ילדיהן של רחל וּשְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת ביחד.
חֲכָמֵינוּ מְסַפְּרִים שֶׁלֵּאָה רָצְתָה מְאֹד לִזְכּוֹת וְלָלֶדֶת בֵּן שֶׁיַּתְחִיל אֶת הַכְּהֻנָּה בְּעַם יִשְׂרָאֵל:
- מדרש הגדול בראשית כג פסוק א
“דרשה צמר ופשתים”– זוֹ לֵאָה, שֶׁרָאֲתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנָּה בֵּן שֶׁהוּא מַתִּיר 1דָּבָר אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל. וְאֵיזֶה? זֶה לֵוִי.
בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב: “לֹא תִּלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז”, וּבְאַהֲרֹן כְּתִיב: “וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפוֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ”, וְהָיְתָה 2מִתְחָמֶּדֶת לִינָשֵׂא לְיַעֲקֹב.
ביאור:
1) דבר אסור בישראל– אסור ליהודי רגיל ללבוש בגד העשוי מצמר (מן החי) ופשתן (מן הצומח), ואילו לכֹהן בבית הַמִּקְדָּשׁ מותר ללבוש בגד כזה.
2) מתחמדת לינשא– רוצה מאוד להיות האשה שתלד את לֵוִי, ממנו יָצְאוּ הַכֹּהֲנִים.
ראינו שלאה העמידה חלק נכבד משבטי ישראל.
ייתכן מאוד שהביטוי’ אם הבנים שמחה’ יכול להתאים לה. על השמחה שהיתה לה כשהבינה שבניה יהיו שבטים בעם ישראל.
