וירא אלוקים את האור כי טוב
הרב ויצמן
על הפסוק המובא: בכותרת דרשו חז”ל
רבי אבהו אמר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב: ‘כי יודע ה’ דרך צדיקים’ וגו’. ‘והארץ היתה תהו ובהו’ – אלו מעשיהן של רשעים, ‘ויאמר אלהים יהי אור’ – אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב ‘וירא אלהים את האור כי טוב’, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים מאד.
מדרש זה תמוה הרי המדרש אומר שהם רשעים ומדוע “איני יודע באיזה מהן חפץ”, וכיצד לומדים מן הפסוק “וירא אלוקים את האור כי טוב” שחפץ במעשיהם של צדיקים?
בספר “לשם שבו ואחלמה”4 מוסבר מדרש זה בהרחבה ונבאר את המדרש על פי דרכו.
האדם נברא כך שיש בידיו בחירה, האם ללכת בדרך הטוב או בדרך הרע.
ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע… החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים5.
הקב”ה ברא את העולם כדי שיגיע לתכלית מסויימת. אם יבחר האדם ברע, כיצד יגיע העולם לתכליתו? מכאן מובן, ששתי הדרכים העומדות בפני האדם מובילות לאותו יעד. גם דרך הרע מובילה את העולם אל יעדו, אלא שבדרך זו הדברים נעשים בקושי ובייסורים. דרך הטוב היא דרך החיים, ודרך הרע היא דרך המות, אך שתיהן מגיעות לאותו מקום.
מעל שתי דרכים אלו מתנוסס ציוויו של ה’ “ובחרת בחיים”. למרות שניתן לצעוד גם בדרך השניה ולהגיע אל היעד, האדם נצטוה לבחור בטוב, בדרך החיים.
על פי זה מובנים דברי ספר החינוך6:
לא יספיק לנו הזכרת העונש במצוה מבלי אזהרה. וזהו שיאמרו רבותינו ז”ל תמיד עונש שמענו אזהרה מנין, והענין הוא מפני שאם לא תבוא לנו בדבר מניעת האל, אלא שיאמר עושה דבר פלוני יענש בכך, היה במשמע שיהיה רשות ביד כל הרוצה לקבל העונש ולא יחוש לצערו לעבור על המצוה ולא יבוא בזה כנגד חפץ השם יתברך ומצותו, ויחזור דבר המצוה כעין מקח וממכר, כלומר הרוצה לעשות דבר פלוני יתן כך וכך ויעשהו או יתן שכמו לסבול כך ויעשהו, ואין הכוונה על המצוות בכך, אלא שהאל לטובתנו מנענו בדברים והודיענו במקצתן העונש המגיע לנו מיד מלבד העברת רצונו שהיא קשה מן הכל. וזהו אמרם ז”ל בכל מקום לא ענש אלא אם כן הזהיר, כלומר לא יודיע האל העונש הבא עלינו על העברת המצוה אלא אם כן הודיענו תחילה שרצונו הוא שלא נעשה אותו הדבר שהעונש בא עליו.
ניתן היה לחשוב, כי מי שמוכן לסבול את הייסורים, רשאי ללכת בדרך הרע, ולכן צריכה התורה לומר “אל תעשה מעשה זה”, ולא מסתפקת באמירה: “העושה כך וכך יקבל כך וכך”.
כך גם בדרכים העומדות בפני העולם. ניתן היה לחשוב, כי דרך הרע מזומנת בפני מי שמוכן לסבול את קושי הייסורים, ולכן צריך להדגיש, שעל האדם לבחור בטוב.
על פי זה ניתן להבין מדוע “איני יודע באיזה מהם חפץ”, שכן אם שתי הדרכים מובילות לאותו מקום, יש מקום להבנה כי הן שוות ערך, ואין העדפה לאחת מהם.
ומסקנת הדברים היא שהקב”ה חפץ במעשיהם שחל צדיקים. עלינו לבחור בדרך הטוב ובה ללכת.
עדיין יש לנסות ולהבין את הקשר לפסוק “וירא אלוקים את האור כי טוב”.
אחת מתכונותיו של האור היא, שכאשר ישנו אור חזק, הוא מסנוור, ונדמה לנו כחושך. כדי להנות מהאור עלינו לצמצם את האור, או להסתירו על ידי מסכים.
כך גם באור האלוקי המושפע עלינו. את האור כשלעצמו איננו יכולים לסבול, בשבילנו הוא חושך, ורק כאשר הוא מצטמצם, ומלובש בלבושים, אנו יכולים להנות מאורו.
כך מובא במדרש7:
ר’ שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן א”ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן נבראת האורה, א”ל מלמד שנתעטף בה הקב”ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו.
רק הלבושים נותנים לנו יכולת לקבל את האור האלוקי.
כאשר אנו רואים חושך, פירושו של דבר שישנו אור גדול מידי, שאין יכולת בידינו לקלוט אותו ולכן הוא נדמה לנו כחושך.
כאשר אנשים קולטים את האור האלוקי ללא הלבושים, זהו “ולחושך קרא לילה – אלו מעשיהן של רשעים”8.
להבהרת הענין ניתן לעיין בתגובותיהם של הקבוצות השונות בעם ישראל עם הופעת אור הגאולה לפני כמאה וחמישים שנה. רוב אלו שקלטו את האור, שראו בתקופה סימן של התחדשות, פנו אל הכפירה. זהו החושך – אור אלוקי עליון המופיע בעולם בשבירה ולא בתיקון.
מעטים היו אלו שראו את האור, ובחרו בדרך הטובה – דרך של קבלת האור האלוקי בצורה של תיקון, תוך שמירת התורה והמצוות.
כדי שהאור שאנו קולטים לא יהיה בעינינו כחושך, עלינו לסגל לעצמנו יכולת ראיה רוחנית גבוהה. עלינו להתרגל לקלוט דברים גדולים כדי שלא נסתנוור מהאור האלוקי.
הגמרא אומרת9:
דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב (עמוס ה’) ‘הוי המתאוים את יום ה’, למה זה לכם יום ה’ הוא חשך ולא אור’ משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, אמר ליה תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה – שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה?
העטלף, עוף הלילה, יכול להשתמש באור רק כשהוא מצומצם ביותר. כאשר מאיר היום, הוא מסתנוור. התרנגול, לעומתו, קולט את האור הגדול ומשתמש בו.
המתאוים את יום ה’, המצפים להופעת האור הגדול, עליהם להיות מסוגלים לקלוט אותו, לבל יהיה להם כחושך. מי שאינו מכין את עצמו, שאינו מכין כלים גדולים לקלוט את האור, כשיגיע יום ה’ הוא יראה חושך.
הבה נבחר בטוב, בדרך של האור המתקן את העולם.
1 בראשית א’, ד’.
2 בראשית רבה פרשה ב’, ה’.
3 תהלים א’, ו’.
4 הקדמות ושערים, שער ו’.
5 דברים ל’, ט”ו וי”ט.
6 מצוה ס”ט.
7 בראשית רבה פרשה ג’, ד’.
8 בראשית רבה פרשה ג, ח
9 סנהדרין צ”ח, ע”ב.
