בִּרְכַּת משה לְשֵׁבֶט לֵוִי
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ, וְשֵׁבֶט לֵוִי זוֹכֶה לִבְרָכָה מְיֻחֶדֶת.
מֹשֶׁה מְפָרֵט מִסְפַּר סִבּוֹת לְכָךְ:
1.דברים פרק לג
(א) וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה… (ח) וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אאֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה: (ט) בהָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע ג1כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ דוּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ: (י) ה2יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ: (יא) בָּרֵךְ ה’ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה ו3מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו זוּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן.
1א. פירוש רש”י
אאשר נסיתו במסה – 4שֶׁלֹּא נִתְלוֹנְנוּ עִם שְׁאָר 5הַמַּלִּינִים.
בהאומר לאביו ולאמו לא ראיתיו – כְּשֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל… נֶאֶסְפוּ אֵלַי כָּל בְּנֵי לֵוִי וְצִוִּיתִים לַהֲרֹג…
גכי שמרו אמרתך – “לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים” (שמות כ).
דובריתך ינצרו – בְּרִית מִילָה, שֶׁאוֹתָם שֶׁנּוֹלְדוּ בַּמִּדְבָּר
שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לֹא מָלוּ אֶת בְּנֵיהֶם,
6וְהֵם הָיוּ מוּלִין וּמָלִין אֶת בְּנֵיהֶם.
היורו משפטיך – רְאוּיִן אֵלּוּ לְכָךְ.
ומחץ מתנים קמיו – …דָּבָר אַחֵר: רָאָה שֶׁעֲתִידִין 7חֲשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו לְהִלָּחֵם עִם הַיְּוָנִים וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיוּ מוּעָטִים… כְּנֶגֶד כַּמָּה רְבָבוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר: “בָּרֵךְ ה’ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה”.
זומשנאיו מן יקומון– מְחַץ קָמָיו 8וּמְשַׂנְּאָיו מִהְיוֹת לָהֶם תְּקוּמָה.
ביאור:
1) כי שמרו אמרתך – שמרו על מה שֶׁצִּוִּיתָ שלא לעבוד לאלילים.
2) יורו משפטיך – ילמדו את תורתך.
3) מחץ מתנים קמיו – תעזור לו נגד האויבים.
4) שלא התלוננו – הלויים לא הצטרפו למתלוננים.
5) המלינים – בני ישראל שהתלוננו בַּמִּדְבָּר.
6) והם – בְּנֵי לֵוִי.
7) חשמונאי ובניו – מַתִּתְיָהוּ והחשמונאים (שהיו כֹּהֲנִים מִשֵּׁבֶט לוי).
מֹשֶׁה מַגְדִּיר אֶת הַיִּעוּד שֶׁל שֵׁבֶט לֵוִי:
ייעוד ראשון:
2. דברים פרק לג
(ח) וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ.
2א. פירוש ‘אור החיים’ לפסוק ח
תמיך ואוריך – פֵּרוּשׁ: יִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ דָּבָר זֶה וּלְזָרְעוֹ אַחֲרָיו כְּהֻנַּת עוֹלָם.
ביאור:
- יתקיים בידו – הכהונה תישאר שלהם.
ייעוד שני
3. דברים פרק לג
(י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל
3א. פירוש לפסוק י
יורו משפטיך ליעקב – וּמֵאַחַר שֶׁהוּא שֵׁבֶט כָּשֵׁר, תֵּן לָהֶם 1חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב 2שֶׁיּוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ, כְּאָמְרָם ז”ל: ‘אִם דּוֹמֶה 3הָרַב לְמַלְאָךְ ה’ צְבָאוֹת, 4יְבַקְּשׁוּ תּוֹרָה מִפִּיהוּ’.
(ספורנו – לרבי עובדיה ספורנו)
יורו משפטיך – לְפִי שֶׁהֵם פְּנוּיִים, 5שֶׁאֵין לָהֶם נַחֲלָה לִהְיוֹת טְרוּדִים בָּהּ לְהִבָּטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. (חזקוני)
ביאור:
1) חן ושכל טוב – שֶׁיִּמְצְאוּ חֵן ויצליחו.
2) שיורו משפטיך – יְלַמְּדוּ את העם תורה.
3) הרב – המלמד.
4) יבקשו תורה מפיהו – יִרְצוּ ללמוד ממנו תורה.
5) שאין להם נחלה– הם לא עסוקים בעבודת הקרקע.
וְאָכֵן, בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת, בּוֹלְטִים צֶאֶצְאֵי הַשֵּׁבֶט בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה:
4. על פי תלמוד בבלי מסכת יומא דף כו עמוד א
אָמַר רָבָא: אֵין אַתָּה מוֹצֵא תַּלְמִיד חָכָם מְלַמֵּד תּוֹרָה (הֲלָכָה) אֶלָּא מִשֵּׁבֶט לֵוִי אוֹ מִשֵּׁבֶט יִשָּׂשׂכָר.
לֵוִי – שֶׁכָּתוּב: “יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב”,
יִשָּׂשׂכָר דִכְתִיב: “וּבְנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל”.
הרמב”ם מַסְבִּיר אֶת הָאַחֲרָיוּת שֶׁהָיְתָה לְשֵׁבֶט לֵוִי בְּהַנְחָלַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל:
5. רמב”ם (רבי משה בן מיימון) הלכות עבודת כוכבים פרק א הלכה ג
…וְיַעֲקֹב אָבִינוּ 1לִמֵּד בָּנָיו כֻּלָּם, 2וְהִבְדִּיל לֵוִי 3וּמִנָּהוּ רֹאשׁ וְהוֹשִׁיבוֹ בַּיְּשִׁיבָה לְלַמֵּד דֶּרֶךְ הַשֵּׁם וְלִשְׁמֹר מִצְוֹת אַבְרָהָם.
וְצִוָּה אֶת בָּנָיו 4שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּ מִבְּנֵי לֵוִי מְמֻנֶּה אַחַר מְמֻנֶּה – כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּכַּח הַלִּמּוּד.
וְהָיָה הַדָּבָר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בִּבְנֵי יַעֲקֹב וּבַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְנַעֲשֵׂית בָּעוֹלָם 5אֻמָּה שֶׁהִיא יוֹדַעַת אֶת ה’.
עַד שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְחָזְרוּ לִלְמֹד מַעֲשֵׂיהֶן וְלַעֲבֹד כּוֹכָבִים כְּמוֹתָן, חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי, שֶׁעָמַד 6בְּמִצְוַת אָבוֹת, וּמֵעוֹלָם לֹא עָבַד שֵׁבֶט לֵוִי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
ביאור:
1) למד בניו כלם – יעקב לימד את כֹּל בָּנָיו תורה.
2) והבדיל לוי – בחר בְּלֵוִי באופן מיוחד.
3) ומנהו לראש – יעקב שָׂם את בנו לוי בראש המלמדים.
4) שלא יפסיקו – שתמיד יהיה מִישֶׁהוּ מִבְּנֵי לוי שֶׁיְּלַמֵּד.
5) אמה שהיא יודעת את ה’ – עַם שָׁלֵם הקשור אֶל הקב”ה.
6) במצות אבות – שבט לוי קִיֵּם את מִצְוַת אביהם יעקב לשמור את דרך ה’ ואת מצוות ה’.
כֵּיצַד זָכָה לֵוִי לְתַפְקִידִים חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ בְּעַם יִשְׂרָאֵל, לַמְרוֹת חֶלְקוֹ בַּהֲרִיגַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם וְהַיַּחַס הַשְּׁלִילִי שֶׁל יַעֲקֹב לְכָךְ? כָּך מֵשִׁיב הַמִּדְרָשׁ:
- ספרי דברים פיסקא שמט
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שְׁנֵיהֶם 1שָׁתוּ בְּכוֹס אֶחָד…
מָשָׁל לִשְׁנַיִם 2שֶׁלָּווּ מִן הַמֶּלֶךְ,
אֶחָד- 3פָּרַע לַמֶּלֶךְ 4וְחָזַר וְהִלְוָה אֶת הַמֶּלֶךְ,
וְאֶחָד- 5לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא פָּרַע, אֶלָּא 6חָזַר וְלָוָה.
כָּךְ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, שְׁנֵיהֶם לָווּ בִּשְׁכֶם…
לֵוִי 7פָּרַע מַה שֶּׁלָּוָה – בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה… וַיֹּאמֶר… כֹּה אָמַר ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ… וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה”,
8וְחָזַר וְהִלְוָה אֶת הַמָּקוֹם בַּשִּׁטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כה) “פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי”.
שִׁמְעוֹן, לֹא דַּיּוֹ 9שֶׁלֹּא פָּרַע, אֶלָּא 10חָזַר וְלָוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי” (במדבר כה), לְכָךְ נֶאֱמַר: 11“וּלְלֵוִי אָמַר”.
ביאור:
1) שתו בכוס אחד – היו שותפים במעשה שְׁכֶם ויעקב כעס על שניהם באותה מידה.
2) שלוו מן המלך – קיבלו הַלְוָאָה מן המלך.
3) פרע – שילם את חובו.
4) וחזר והלוה את המלך – עזר למלך ונתן לו הַלְוָאָה.
5) לא דיו – לא מספיק.
6) חזר ולוה – לָקַח הלואה נוספת.
7) פרע מה שלוה – המשיך במדת הַקַּנָּאוּת וניצל אותה לצורך מצוות ה’.
8) וחזר והלוה את המקום – כשה’ כעס על ישראל בשיטים, הוא הרג את זִמְרִי ואת הַמִּדְיָנִית, ובכך הציל את ישראל.
9) שלא פרע – אלא בניו חטאו בחטא העגל.
10) חזר ולוה – הכעיס שוב את ה’ בַּמַּעֲשֶׂה של זמרי (שהיה משבט שמעון).
11) וללוי אמר – לכן רק שבט לוי זוכה לברכה וּלְשָׂכָר טוב.
