בנימין
לֵדָתוֹ, שְׁמוֹ
בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח, מְתֹאֶרֶת חֲזָרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ וְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ מֵחָרָן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
בְּהַגִּיעוֹ לָאָרֶץ, נוֹלָד לוֹ בְּנוֹ הַצָּעִיר – בִּנְיָמִין. הַפַּעַם נִלְמַד עַל דְּמוּתוֹ וּמִדּוֹתָיו הַמְּיֻחָדוֹת.
* * * * * * *
בִּנְיָמִין לֹא זָכָה לְהַכִּיר אֶת רָחֵל אִמּוֹ. רָחֵל נִפְטְרָה בִּזְמַן לֵדָתּוֹ, כְּפִי שֶׁהַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת:
- בראשית פרק לה
(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד 1כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא 2אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל 3וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת א4אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה
וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בבֶּן אוֹנִי גוְאָבִיו קָרָא לוֹ דבִנְיָמִין.
1א. פירוש לפסוקים
אאל תיראי כי גם זה לך בן – כַּאֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתְּ- “יוֹסֵף ה’ לִי בֵּן אַחֵר”, (ה’) קִבֵּל תְּפִלָּתֵךְ,
5וּלְדַבֵּר עַל לִבָּהּ נִתְכַּוְּנָה. (רשב”ם)
בבן אוני – בֶּן צַעֲרִי. (רש”י)
גואביו קרא לו בנימין – כְּלוֹמַר, 6בֶּן-יְמִינִי וְחָבִיב עָלַי, שֶׁנּוֹלַד לְעֵת זִקְנָתִי. (רד”ק)
ביאור:
1) כברת הארץ– מרחק מסוים.
2) אפרתה– מקום בשם אפרת.
3) ותקש בלדתה – קָשֶׁה היה לרחל בזמן הלֵדה.
4) אל תיראי – אל תפחדי.
5) ולדבר על לבה – לעודד את רחל.
6) בן ימיני – בן חָשׁוּב ליעקב.
1ב. הַבִּטּוּי ‘אוֹנִי’ יָכוֹל לִהְיוֹת מִלְּשׁוֹן אֶבֶל וְצַעַר אוֹ מִלְּשׁוֹן כֹּחַ וּגְבוּרָה, לָכֵן מַסְבִּיר הרמב”ן (ר’ משה בן נחמן):
דבנימין – 1וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, כִּי אִמּוֹ קְרָאַתּוּ בֶּן אוֹנִי וְרָצְתָה לוֹמַר בֶּן אֶבְלִי… וְאָבִיו עָשָׂה מִן אוֹנִי- כֹּחִי… וְלָכֵן קָרָא אוֹתוֹ בִּנְיָמִין, 2בֶּן הַכֹּחַ אוֹ בֶּן הַחֹזֶק, 3כִּי הַיָּמִין, בּוֹ הַגְּבוּרָה וְהַהַצְלָחָה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב: “יְמִין ה’ רוֹמְמָה” (תהלים קיח), 4רָצָה לִהְיוֹת קוֹרֵא אוֹתוֹ בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתּוּ אִמּוֹ, כִּי כֵן כָּל בָּנָיו 5בַּשֵּׁם שֶׁקָּרְאוּ אוֹתָם אִמּוֹתָם יִקָּרְאוּ, וְהִנֵּה 6תִּרְגֵּם אוֹתוֹ לְטוֹבָה וְלִגְבוּרָה:
ביאור:
1) והנכון בעיני – לפי הרמב”ן.
2) בן הכח – יֶלֶד שֶׁיֵּשׁ בו כֹּחַ והוא חזק.
3) כי הימין – צד ימין מְסַמֵּל את הגבורה וההצלחה.
4) רצה להיות קורא אותו – אביו רצה לקרוא לתינוק בַּשֵּׁם שֶׁאִמוֹ קראה לו.
5) בשם שקראו אותם – בִּשְׁאָר הבנים שנולדו ליעקב, האֵם נתנה לַבֵּן את השם.
6) תרגם אותו– יעקב פֵּרֵשׁ את השם בנימין בְּצוּרָה שׁוֹנָה.
בנימין ויוסף
אֲחֵי יוֹסֵף שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וּמוֹכְרִים אוֹתוֹ לַמִּדְיָנִים.
יוֹסֵף מַגִּיעַ לְמִּצְרַיִם וְעוֹלֶה לִגְּדֻלָּה. אֲחֵי יוֹסֵף בָּאִים לְמִצְרַיִם לִקְנוֹת אֹכֶל מִפְּנֵי הָרָעָב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יוֹסֵף מְבַקֵּשׁ מֵהֶם לַחֲזֹר שׁוּב וּלְהָבִיא אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין. בְּלֵית בְּרֵרָה, יַעֲקֹב מַסְכִּים לִשְׁלֹחַ אִתָּם גַּם אֶת בִּנְיָמִין, וְכֻלָּם בָּאִים אֶל יוֹסֵף.
נְנַסֶּה לִרְאוֹת מַה קּוֹרֶה בַּמִּפְגָּשׁ בֵּינֵיהֶם.
2. בראשית פרק מג
(טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם…: (כט) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי? וַיֹּאמַר אאֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי: (ל) וַיְמַהֵר יוֹסֵף בכִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה: (לא) וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם… (לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: (לד) וַיִּשָּׂא גמַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם *חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ.
2א. פירוש לפסוקים
אאלהים יחנך בני – מֵאַחַר שֶׁאַתָּה יָחִיד לְאִמְּךָ… אֱלֹהִים יִתֵּן לְךָ חֵן 4שֶׁיְּקָרְבוּךָ אַחֶיךָ וְזוּלָתָם. (ספורנו)
בכי נכמרו רחמיו – 5שְׁאָלוֹ: יֵשׁ לְךָ אָח מֵאֵם?
אָמַר לוֹ (בִּנְיָמִין): אָח הָיָה לִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא.
(שָׁאַל): יֵשׁ לְךָ בָּנִים?
אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה.
אָמַר לוֹ: וּמַה שְּׁמָם?
אָמַר לוֹ: “בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ”. (בראשית מו’)
אָמַר לוֹ: 6מַה טִּיבָן שֶׁל שֵׁמוֹת הַלָּלוּ?
אָמַר לוֹ: כֻּלָּם עַל שֵׁם אָחִי 7וְהַצָּרוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ:
בֶּלַע– 8שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת. בֶּכֶר– שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמִּי. אַשְׁבֵּל– שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל… וְנַעֲמָן– שֶׁהָיָה נָעִים בְּיוֹתֵר. אֵחִי וָרֹאשׁ– אָחִי הָיָה וְרֹאשִׁי הָיָה.
מֻפִּים– 9מִפִּי אָבִי לָמַד.
וְחֻפִּים– שֶׁלֹּא רָאָה 10חֻפָּתִי וְלֹא רָאִיתִי אֲנִי חֻפָּתוֹ. וָאָרְדְּ– שֶׁיָּרַד לְבֵין הָאֻמּוֹת…
מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו (שֶׁל יוֹסֵף וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת).
גמשאת – מָנוֹת. (רש”י)
ביאור:
1) הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו– לפי סדר לידתם, מן הגדול אל הצעיר.
2) ויתמהו– התפלאו (כיצד הוא יודע).
3) ותרב משאת בנימין– הַמָּנָה של בנימין היתה הגדולה והמשובחת.
4) שיקרבוך אחיך – שהאחים יכבדו אותך (את בנימין (למרות שאתה מֵאֵם אחרת.
5) שאלו – יוסף שָׁאַל את בנימין.
6) מה טיבן של שמות הללו – מה הסיבה לשמות אלו?
7) והצרות – הצרות שהיו לְאָחִי (ליוסף).
8) שנבלע – נעלם בין הגויים.
9) מפי אבי – למד תורה אצל יעקב אבי.
10) חפתי – החתונה שלי.
3. מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן ד
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זִמְּנָם לִסְעוּדָה, הָיָה מְבַקֵּשׁ 1לְהָסֵב לְבִנְיָמִין אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ כֵּיצַד לַעֲשׂוֹת.
2נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהֵקִישׁ בּוֹ. אָמַר לָהֶם:
הָיִיתִי סָבוּר שֶׁיְּהוּדָה הוּא הַבְּכוֹר 3שֶׁהוּא מְדַבֵּר תְּחִלָּה,
אֲנִי רוֹאֶה שֶׁרְאוּבֵן הוּא הַבְּכוֹר.
הֵסֵב רְאוּבֵן 4בְּרֹאשׁ הַמְּסֻבִּין.
שׁוּב נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהֵקִישׁ בּוֹ. אָמַר: שִׁמְעוֹן, עֲלֵה 5וְהָסֵב אֶצְלוֹ, שֶׁאַתָּה שֵׁנִי לוֹ. וְכֵן לְלֵוִי וְכֵן לִיהוּדָה, וְכֵן כֻּלָּם 6דֶּרֶךְ לֵדָתָם…
7נִשְׁתַּיֵּר בִּנְיָמִין.
אָמַר: רוֹאֶה אֲנִי לָזֶה שֶׁהָיָה לוֹ אָח 8וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ 9וְאֵין לוֹ אֵם, וְאַף אֲנִי הָיָה לִי אָח וּפֵרַשׁ מִמֶּנִּי וְאֵין לִי אֵם, יָבֹא וְיֵשֵׁב 10אֶצְלִי.
יָשַׁב אֶצְלוֹ,
“וַיִשָּׂא מַשְׂאֹת”, הֵבִיא מָנוֹת בַּסְּעוּדָה, נָתַן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מָנָה שֶׁלּוֹ, נָתַן לְבִנְיָמִין מָנָה שֶׁלּוֹ.
נָטַל יוֹסֵף מָנָה שֶׁלּוֹ וּנְתָנָהּ לְבִנְיָמִין. נָטְלָה 11אָסְנַת מָנָה שֶׁלָּהּ, נָתְנָה לְבִנְיָמִין. נָטְלוּ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה מְנוֹתֵיהֶם וּנְתָנוּם לְבִנְיָמִין. נִמְצְאוּ בְּיַד בִּנְיָמִין חָמֵשׁ מָנוֹת. לְכָךְ כְּתִיב: “12וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין”.
ביאור:
1) להסב לבנימין – שבנימין יֵשֵׁב לְיָדוֹ.
2) נטל את הגביע והקיש בו – יוסף לקח את הגביע כדי שהאחים יחשבו שהוא מְנַחֵשׁ עַל פִּיו.
3) שהוא מדבר תחילה – מִכֵּיוָן שהוא זה שֶׁמְּדַבֵּר ראשון.
4) בראש המסבין – במקום החשוב ליד יוסף.
5) והסב אצלו – שֵׁב לְיָדוֹ.
6) דרך לדתם – לפי הסדר שֶׁבּוֹ נולדו.
7) נשתיר – נשאר.
8) ופרש ממנו – עזב אותו.
9) ואין לו אם– הוא יתום.
10) אצלי – לְיָדִי.
11) אסנת – אשתו של יוסף.
12) ותרב – מלשון ריבוי (הרבה).
לְאַחַר שֶׁיּוֹסֵף מְגַלֶּה לְאֶחָיו מִי הוּא, הַמִּפְגָּשׁ מְרַגֵּשׁ בְּיוֹתֵר, וּבִמְיֻחָד יַחֲסוֹ לְבִנְיָמִין:
- בראשית פרק מה
(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי אנִבְהֲלוּ מִפָּנָיו…
(יב) בוְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת גוְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם: (יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה: (יד) דוַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו: (טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ:
4א. פירוש לפסוקים
אנבהלו מפניו – מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.
בוהנה עיניכם רואות – בִּכְבוֹדִי, וְשֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם, שֶׁהֲרֵי אֲנִי 1מָהוּל כָּכֶם. וְעוֹד כִּי פִּי הַמְּדַבֵּר אֲלֵיכֶם,
2בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
גועיני אחי בנימין – 3הִשְׁוָה אֶת כֻּלָּם יַחַד לוֹמַר, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין לִי שִׂנְאָה עַל בִּנְיָמִין אָחִי,
שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בִּמְכִירָתִי, כָּךְ אֵין בְּלִבִּי שִׂנְאָה עֲלֵיכֶם. (רש”י)
דויפל – כִּי הָיוּ אַחִים מֵאָב וּמֵאֵם לְפִיכָךְ הָיוּ אוֹהֲבִים יוֹתֵר זֶה אֶת זֶה וּבָכוּ כָּל אֶחָד זֶה עַל זֶה. (רד”ק)
ביאור:
1) מהול – גם לי עָשׂוּ ברית מילה.
2) בלשון הקדש – בעברית.
3) השוה – יוסף הִתְיַחֵס אל כל האחים במידה שווה.
בנימין הצדיק
דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְצַיֵּן בְּסֵפֶר תְּהִלִּים אֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְקִרְבַת ה’.
חֲכָמֵינוּ מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ רוֹמֵז לְבִנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב:
- תהלים פרק טו
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד, ה’ מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: (ב) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: (ג) א1לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ.
5א. מדרש ‘שוחר טוב’- ט”ו, ו
אלא רגל על לשונו – זֶה בִּנְיָמִין, 2שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְלֹא גִּלָּה לְאָבִיו.
ביאור:
1) לא רגל על לשונו– איננו מרכל או מדבר לשון הרע.
2) שהיה יודע – בנימין ידע שהאחים מָכְרוּ את יוסף, אך לא רצה לפגוע בהם.
- מדרש תנחומא פרשת ויצא סימן ו
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים 1וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה,
רָחֵל 2תָּפְשָׂה בִּשְׁתִיקָה, עָמְדָה זַרְעָהּ בִּשְׁתִיקָה, 3רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה.
בִּנְיָמִין בְּנָהּ, הָאֶבֶן שֶׁלּוֹ מִן הָאֵפוֹד 4יָשְׁפֵה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירַת יוֹסֵף וְשׁוֹתֵק.
וְזֶהוּ 5יָשְׁפֵה, יֵשׁ לוֹ פֶּה וְשׁוֹתֵק.
ביאור:
1) ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה – עדיף שאדם לא יְדַבֵּר כי דיבור מיותר גורם לנזק.
2) תפשה בשתיקה – הקפידה לשתוק ולהבליג (כשראתה שנותנים את לאה ולא אותה ליעקב).
3) ראתה סבלונותיה – ראתה שיעקב מתחתן עם אחותה.
4) ישפה – אחת מהאבנים שהיו בַּחֹשֶׁן על כְּתֵפָיו של הכהן הגדול.
5) ישפה – רומז למילים: יֵשׁ פֶּה.
שְׁתִיקָתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְהַסְכָּמָתוֹ לִסְפֹּג עֶלְבּוֹנוֹת וְלֹא לַעֲנוֹת מוֹפִיעָה בְּמִקְרֶה נוֹסַף: כְּשֶׁהָאַחִים חוֹזְרִים מִמִּצְרָיִם, יוֹסֵף מַעֲמִיד אוֹתָם בְּמִּבְחָן:
- בראשית פרק מד
(א) וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת 1וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ: (ב) וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים 2בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן… (ד) הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה: (ה) הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם: (ו) וַיַּשִּׂגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… (יא) וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ: (יב) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן:
ביאור:
1) ושים איש בפי אמתחתו– תחזיר לכל אחד את הכסף לַשַּׂק שלו.
2) בפי אמתחת הקטן– בפתח הַשַּׂק של הצעיר (בנימין).
- בראשית רבה פרשה צב אות ח
כֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא הַגָּבִיעַ, אָמְרוּ לוֹ: מַה 1גַּנָּבָא אבַּר גַּנָּבְתָא!
2אֲמַר לְהוֹן 3גַּבְרָא דְיוֹסֵף: 4יֵשׁ כָּאן שְׂעִירִים, יֵשׁ כָּאן אַחִים שֶׁמָּכְרוּ אֲחִיהֶם.
8א. פירוש המהרז”ו
אבר גנבתא – 5בְּכִשְׁלוֹנָם רָצוּ לְסַלֵּק הַבִּזָּיוֹן מֵהֶם מִצַּד אֲבִיהֶם 6וְתָלוּ עַל טֶבַע אִמּוֹ… וּבִנְיָמִין 7לֹא הֵשִׁיב- 8כְּמִדָּתוֹ לִשְׁתֹּק.
ביאור:
1) גנבא בר גנבא – גנב בן גַּנֶּבֶת (רחל אִמְּךָ שֶׁגָּנְבָה את הַתְּרָפִים מִלָּבָן אָבִיהָ).
2) אמר להון – אמר להם.
3) גברא דיוסף – האיש הַמְּמֻנֶּה על בית יוסף.
4) יש כאן שעירים – אתם סובלים כי מכרתם את אחד מֵאֲחֵיכֶם.
5) בכשלונם – שמצאו את הגביע אצל בנימין.
6) ותלו על טבע אמו – את הַגְּנֵבָה של הגביע שִׁיְּכוּ לִהְיוֹתוֹ בְּנָהּ של רחל.
7) לא השיב– לא ענה להם.
8) כמדתו לשתוק– כמו שהוא רגיל לשתוק.
חֲכָמֵינוּ מְשַׁבְּחִים אֶת מִי שֶׁמְּסֻגָּל לְהַבְלִיג גַּם כְּשֶׁפּוֹגְעִים בּוֹ:
- תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב
א1עֲלוּבִין 2וְאֵינָן עוֹלְבִין,
שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין,
ב3עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה 4וּשְׂמֵחִין בַּיִּסּוּרִין–
עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ‘וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ’.
9א. פירוש רש”י
אעלובין ואינם עולבים – אֲחֵרִים בָּא עֲלֵיהֶם בְּחֻצְפָּה, וְלֹא הֵן עַל אֲחֵרִים.
בעושין מאהבה ושמחים ביסורים – עַל עֲלִיבָה הַבָּאָה עֲלֵיהֶם.
ביאור:
1) עלובין – אחרים העליבו אותם.
2) ואינן עולבין – אינם מעליבים בחזרה.
3) עושין מאהבה – מקיימים מצוות בגלל אהבת ה’.
4) ושמחין ביסורין – גם כשמעליבים אותם, אינם מצטערים.
- תלמוד בבלי מסכת חולין דף פט עמוד א
אָמַר רַבִּי אִילָעַא:
אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא 1בִּשְׁבִיל 2מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה” (איוב כו).
רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ 3כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם” (דברים לג).
10א. פירוש רש”י
אתולה ארץ – עַל זְכוּת אוֹתָן שֶׁנֶּחְשְׁבוּ לִבְלִימָה.
בשבולם עצמו – סוֹגֵר אֶת פִּיו.
גומתחת – מִי שֶׁנִּדְרַס תַּחַת הַכֹּל הוּא זְרוֹעוֹת עוֹלָם.
צִדְקוּתוֹ הָרַבָּה שֶׁל בִּנְיָמִין גָּרְמָה לוֹ לְהֵחָשֵׁב כְּאֶחָד מִן הַיְּחִידִים שֶׁמֵת בִּגְלַל חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.
- גמרא מסכת בבא בתרא דף יז עמוד א
אַרְבָּעָה מֵתוּ אבְּעֶטְיוֹ שֶׁל נַחַשׁ, וְאֵלּוּ הֵן:
בִּנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב,
וְעַמְרָם אֲבִי מֹשֶׁה,
וְיִשַׁי אֲבִי דָּוִד,
וְכִלְאָב בֶּן דָּוִד.
11א. פירוש רש”י
אבעטיו של נחש – בַּעֲצָתוֹ שֶׁל נַחַשׁ. כְּלוֹמַר, לֹא הָיוּ רְאוּיִין לָמוּת, אֶלָּא שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת מִיתָה עַל כָּל תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.
בעטיו של נחש – בַּעֲצָתוֹ שֶׁל נַחַשׁ… וְלֹא בְּחֵטְא אַחֵר, שֶׁלֹּא חָטְאוּ. (רש”י שבת נה:)