בנימין

 בנימין

לֵדָתוֹ, שְׁמוֹ

בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח, מְתֹאֶרֶת חֲזָרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ וְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ מֵחָרָן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

בְּהַגִּיעוֹ לָאָרֶץ, נוֹלָד לוֹ בְּנוֹ הַצָּעִיר – בִּנְיָמִין. הַפַּעַם נִלְמַד עַל דְּמוּתוֹ וּמִדּוֹתָיו הַמְּיֻחָדוֹת.

*     *     *     *     *     *     *

בִּנְיָמִין לֹא זָכָה לְהַכִּיר אֶת רָחֵל אִמּוֹ. רָחֵל נִפְטְרָה בִּזְמַן לֵדָתּוֹ, כְּפִי שֶׁהַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת:

1. בראשית פרק לה

(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד ¹כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא      ²אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל ³וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת ^א4אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ ^בבֶּן אוֹנִי ^גוְאָבִיו קָרָא לוֹ ^דבִנְיָמִין.

1א. פירוש לפסוקים

^אאל תיראי כי גם זה לך בן – כַּאֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתְּ- “יוֹסֵף ה’ לִי בֵּן אַחֵר”, (ה’) קִבֵּל תְּפִלָּתֵךְ,

       ⁵וּלְדַבֵּר עַל לִבָּהּ נִתְכַּוְּנָה. (רשב”ם)

^בבן אוני – בֶּן צַעֲרִי. (רש”י)

^גואביו קרא לו בנימין­ – כְּלוֹמַר, ⁶בֶּן-יְמִינִי וְחָבִיב עָלַי, שֶׁנּוֹלַד לְעֵת זִקְנָתִי. (רד”ק)

ביאור:

1) כברת הארץ– מרחק מסוים.

2) אפרתה– מקום בשם אפרת.

3) ותקש בלדתה – קָשֶׁה היה לרחל בזמן הלֵדה.

4) אל תיראי – אל תפחדי.

5) ולדבר על לבה – לעודד את רחל.

6) בן ימיני – בן חָשׁוּב ליעקב.

1ב. הַבִּטּוּי ‘אוֹנִי’ יָכוֹל לִהְיוֹת מִלְּשׁוֹן אֶבֶל וְצַעַר אוֹ מִלְּשׁוֹן כֹּחַ וּגְבוּרָה, לָכֵן מַסְבִּיר הרמב”ן (ר’ משה בן נחמן):

^דבנימין – ¹וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, כִּי אִמּוֹ קְרָאַתּוּ בֶּן אוֹנִי וְרָצְתָה לוֹמַר בֶּן אֶבְלִי… וְאָבִיו עָשָׂה מִן אוֹנִי- כֹּחִי… וְלָכֵן קָרָא אוֹתוֹ בִּנְיָמִין, ²בֶּן הַכֹּחַ אוֹ בֶּן הַחֹזֶק, ³כִּי הַיָּמִין, בּוֹ הַגְּבוּרָה וְהַהַצְלָחָה, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב: “יְמִין ה’ רוֹמְמָה” (תהלים קיח), ⁴רָצָה לִהְיוֹת קוֹרֵא אוֹתוֹ בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתּוּ אִמּוֹ, כִּי כֵן כָּל בָּנָיו ⁵בַּשֵּׁם שֶׁקָּרְאוּ אוֹתָם אִמּוֹתָם יִקָּרְאוּ, וְהִנֵּה ⁶תִּרְגֵּם אוֹתוֹ לְטוֹבָה וְלִגְבוּרָה:

ביאור:

1) והנכון בעיני – לפי הרמב”ן.

2) בן הכח – יֶלֶד שֶׁיֵּשׁ בו כֹּחַ והוא חזק.

3) כי הימין – צד ימין מְסַמֵּל את הגבורה וההצלחה.

4) רצה להיות קורא אותו – אביו רצה לקרוא לתינוק  בַּשֵּׁם שֶׁאִמוֹ קראה לו.

5) בשם שקראו אותם – בִּשְׁאָר הבנים שנולדו ליעקב, האֵם נתנה לַבֵּן את השם.

6) תרגם אותו– יעקב פֵּרֵשׁ את השם בנימין בְּצוּרָה שׁוֹנָה.

בנימין ויוסף

אֲחֵי יוֹסֵף שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וּמוֹכְרִים אוֹתוֹ לַמִּדְיָנִים.

יוֹסֵף מַגִּיעַ לְמִּצְרַיִם וְעוֹלֶה לִגְּדֻלָּה. אֲחֵי יוֹסֵף בָּאִים לְמִצְרַיִם לִקְנוֹת אֹכֶל מִפְּנֵי הָרָעָב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יוֹסֵף מְבַקֵּשׁ מֵהֶם לַחֲזֹר שׁוּב וּלְהָבִיא אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין. בְּלֵית בְּרֵרָה, יַעֲקֹב מַסְכִּים לִשְׁלֹחַ אִתָּם גַּם אֶת בִּנְיָמִין, וְכֻלָּם בָּאִים אֶל יוֹסֵף.

נְנַסֶּה לִרְאוֹת מַה קּוֹרֶה בַּמִּפְגָּשׁ בֵּינֵיהֶם.

2. בראשית פרק מג

(טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם…: (כט) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי? וַיֹּאמַר ^אאֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי:         (ל) וַיְמַהֵר יוֹסֵף ^בכִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה: (לא) וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם… (לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: (לד) וַיִּשָּׂא ^גמַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם ^*חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ.

2א. פירוש לפסוקים

^אאלהים יחנך בני – מֵאַחַר שֶׁאַתָּה יָחִיד לְאִמְּךָ… אֱלֹהִים יִתֵּן לְךָ חֵן ⁴שֶׁיְּקָרְבוּךָ אַחֶיךָ וְזוּלָתָם. (ספורנו)

^בכי נכמרו רחמיו – ⁵שְׁאָלוֹ: יֵשׁ לְךָ אָח מֵאֵם?

אָמַר לוֹ (בִּנְיָמִין): אָח הָיָה לִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא.

(שָׁאַל): יֵשׁ לְךָ בָּנִים?

אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה.

אָמַר לוֹ: וּמַה שְּׁמָם?

אָמַר לוֹ: “בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ”. (בראשית מו’)

אָמַר לוֹ: ⁶מַה טִּיבָן שֶׁל שֵׁמוֹת הַלָּלוּ?

אָמַר לוֹ: כֻּלָּם עַל שֵׁם אָחִי ⁷וְהַצָּרוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ:

בֶּלַע– ⁸שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת. בֶּכֶר– שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמִּי. אַשְׁבֵּל– שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל… וְנַעֲמָן– שֶׁהָיָה נָעִים בְּיוֹתֵר. אֵחִי וָרֹאשׁ– אָחִי הָיָה וְרֹאשִׁי הָיָה.

מֻפִּים– ⁹מִפִּי אָבִי לָמַד.

וְחֻפִּים– שֶׁלֹּא רָאָה ¹⁰חֻפָּתִי וְלֹא רָאִיתִי אֲנִי חֻפָּתוֹ. וָאָרְדְּ– שֶׁיָּרַד לְבֵין הָאֻמּוֹת…

מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו (שֶׁל יוֹסֵף וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת).

^גמשאת – מָנוֹת. (רש”י)

ביאור:

1) הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו– לפי סדר לידתם, מן הגדול אל הצעיר.

2) ויתמהו– התפלאו (כיצד הוא יודע).

3) ותרב משאת בנימין– הַמָּנָה של בנימין היתה הגדולה והמשובחת.

4) שיקרבוך אחיך – שהאחים יכבדו אותך (את בנימין (למרות שאתה מֵאֵם אחרת.

5) שאלו – יוסף שָׁאַל את בנימין.

6) מה טיבן של שמות הללו – מה הסיבה  לשמות אלו?

7) והצרות – הצרות שהיו לְאָחִי (ליוסף).

8) שנבלע – נעלם בין הגויים.

9) מפי אבי – למד תורה אצל יעקב אבי.

10) חפתי – החתונה שלי.

3. מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן ד

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זִמְּנָם לִסְעוּדָה, הָיָה מְבַקֵּשׁ ¹לְהָסֵב לְבִנְיָמִין אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ כֵּיצַד לַעֲשׂוֹת.

²נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהֵקִישׁ בּוֹ. אָמַר לָהֶם:

הָיִיתִי סָבוּר שֶׁיְּהוּדָה הוּא הַבְּכוֹר ³שֶׁהוּא מְדַבֵּר תְּחִלָּה,

אֲנִי רוֹאֶה שֶׁרְאוּבֵן הוּא הַבְּכוֹר.

הֵסֵב רְאוּבֵן ⁴בְּרֹאשׁ הַמְּסֻבִּין.

שׁוּב נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהֵקִישׁ בּוֹ. אָמַר: שִׁמְעוֹן, עֲלֵה ⁵וְהָסֵב אֶצְלוֹ, שֶׁאַתָּה שֵׁנִי לוֹ. וְכֵן לְלֵוִי וְכֵן לִיהוּדָה, וְכֵן כֻּלָּם ⁶דֶּרֶךְ לֵדָתָם…

⁷נִשְׁתַּיֵּר בִּנְיָמִין.

אָמַר: רוֹאֶה אֲנִי לָזֶה שֶׁהָיָה לוֹ אָח ⁸וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ ⁹וְאֵין לוֹ אֵם, וְאַף אֲנִי הָיָה לִי אָח וּפֵרַשׁ מִמֶּנִּי וְאֵין לִי אֵם, יָבֹא וְיֵשֵׁב ¹⁰אֶצְלִי.

יָשַׁב אֶצְלוֹ,

“וַיִשָּׂא מַשְׂאֹת”, הֵבִיא מָנוֹת בַּסְּעוּדָה, נָתַן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מָנָה שֶׁלּוֹ, נָתַן לְבִנְיָמִין מָנָה שֶׁלּוֹ.

נָטַל יוֹסֵף מָנָה שֶׁלּוֹ וּנְתָנָהּ לְבִנְיָמִין. נָטְלָה ¹¹אָסְנַת מָנָה שֶׁלָּהּ, נָתְנָה לְבִנְיָמִין. נָטְלוּ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה מְנוֹתֵיהֶם וּנְתָנוּם לְבִנְיָמִין. נִמְצְאוּ בְּיַד בִּנְיָמִין חָמֵשׁ מָנוֹת. לְכָךְ כְּתִיב: “¹²וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין”.

ביאור:

1) להסב לבנימין – שבנימין יֵשֵׁב לְיָדוֹ.

2) נטל את הגביע והקיש בו – יוסף לקח את הגביע כדי שהאחים יחשבו שהוא מְנַחֵשׁ עַל פִּיו.

3) שהוא מדבר תחילה – מִכֵּיוָן שהוא זה שֶׁמְּדַבֵּר ראשון.

4) בראש המסבין – במקום החשוב ליד יוסף.

5) והסב אצלו – שֵׁב לְיָדוֹ.

6) דרך לדתם – לפי הסדר שֶׁבּוֹ נולדו.

7) נשתיר – נשאר.

8) ופרש ממנו – עזב אותו.

9) ואין לו אם– הוא יתום.

10) אצלי – לְיָדִי.

11) אסנת – אשתו של יוסף.

12) ותרב – מלשון ריבוי (הרבה).

לְאַחַר שֶׁיּוֹסֵף מְגַלֶּה לְאֶחָיו מִי הוּא, הַמִּפְגָּשׁ מְרַגֵּשׁ בְּיוֹתֵר, וּבִמְיֻחָד יַחֲסוֹ לְבִנְיָמִין:

4. בראשית פרק מה

(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי ^אנִבְהֲלוּ מִפָּנָיו…
(יב) ^בוְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת ^גוְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם: (יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה: (יד) ^דוַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו:  (טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵיהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ:

4א. פירוש לפסוקים

^אנבהלו מפניו – מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.

^בוהנה עיניכם רואות – בִּכְבוֹדִי, וְשֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם, שֶׁהֲרֵי אֲנִי ¹מָהוּל כָּכֶם. וְעוֹד כִּי פִּי הַמְּדַבֵּר אֲלֵיכֶם,
²בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

^גועיני אחי בנימין – ³הִשְׁוָה אֶת כֻּלָּם יַחַד לוֹמַר,    שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין לִי שִׂנְאָה עַל בִּנְיָמִין אָחִי,

שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בִּמְכִירָתִי, כָּךְ אֵין בְּלִבִּי שִׂנְאָה עֲלֵיכֶם. (רש”י)

^דויפל – כִּי הָיוּ אַחִים מֵאָב וּמֵאֵם לְפִיכָךְ הָיוּ אוֹהֲבִים יוֹתֵר זֶה אֶת זֶה וּבָכוּ כָּל אֶחָד זֶה  עַל זֶה.  (רד”ק)

ביאור:

1) מהול – גם לי עָשׂוּ ברית מילה.

2) בלשון הקדש – בעברית.

3) השוה – יוסף הִתְיַחֵס אל כל האחים במידה שווה.

בנימין הצדיק

דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְצַיֵּן בְּסֵפֶר תְּהִלִּים אֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לְקִרְבַת ה’.

חֲכָמֵינוּ מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ רוֹמֵז לְבִנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב:

5. תהלים פרק טו

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד, ה’ מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: (ב) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: (ג) ^א1לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ.

5א. מדרש ‘שוחר טוב’- ט”ו, ו

^אלא רגל על לשונו – זֶה בִּנְיָמִין, ²שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְלֹא גִּלָּה לְאָבִיו.

ביאור:

1) לא רגל על לשונו– איננו מרכל או מדבר לשון הרע.

2) שהיה יודע – בנימין ידע שהאחים מָכְרוּ את יוסף, אך לא רצה לפגוע בהם.

6. מדרש תנחומא פרשת ויצא סימן ו

אָמַר רַבָּן  שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים ¹וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה,

רָחֵל ²תָּפְשָׂה בִּשְׁתִיקָה, עָמְדָה זַרְעָהּ בִּשְׁתִיקָה, ³רָאֲתָה סִבְלוֹנוֹתֶיהָ בְּיַד אֲחוֹתָהּ וְשָׁתְקָה.

בִּנְיָמִין בְּנָהּ, הָאֶבֶן שֶׁלּוֹ מִן הָאֵפוֹד ⁴יָשְׁפֵה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירַת יוֹסֵף וְשׁוֹתֵק.

וְזֶהוּ ⁵יָשְׁפֵה, יֵשׁ לוֹ פֶּה וְשׁוֹתֵק.

ביאור:

1) ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה – עדיף שאדם לא יְדַבֵּר כי דיבור מיותר גורם לנזק.

2) תפשה בשתיקה – הקפידה לשתוק ולהבליג (כשראתה שנותנים את לאה ולא אותה ליעקב).

3) ראתה סבלונותיה – ראתה שיעקב מתחתן עם אחותה.

4) ישפה – אחת מהאבנים שהיו בַּחֹשֶׁן על כְּתֵפָיו של הכהן הגדול.

5) ישפה – רומז למילים: יֵשׁ פֶּה.

שְׁתִיקָתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְהַסְכָּמָתוֹ לִסְפֹּג עֶלְבּוֹנוֹת וְלֹא לַעֲנוֹת מוֹפִיעָה בְּמִקְרֶה נוֹסַף: כְּשֶׁהָאַחִים חוֹזְרִים מִמִּצְרָיִם, יוֹסֵף מַעֲמִיד אוֹתָם בְּמִּבְחָן:

7. בראשית פרק מד

(א) וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת ¹וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ: (ב) וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים ²בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן… (ד) הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה: (ה) הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם: (ו) וַיַּשִּׂגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… (יא) וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ: (יב) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן:

ביאור:

1) ושים איש בפי אמתחתו– תחזיר לכל אחד את הכסף לַשַּׂק שלו.

2) בפי אמתחת הקטן– בפתח הַשַּׂק של הצעיר (בנימין).

8. בראשית רבה פרשה צב אות ח

כֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא הַגָּבִיעַ, אָמְרוּ לוֹ: מַה ¹גַּנָּבָא ^אבַּר גַּנָּבְתָא!

²אֲמַר לְהוֹן ³גַּבְרָא דְיוֹסֵף: ⁴יֵשׁ כָּאן שְׂעִירִים, יֵשׁ כָּאן אַחִים שֶׁמָּכְרוּ אֲחִיהֶם.

8א. פירוש המהרז”ו

^אבר גנבתא – ⁵בְּכִשְׁלוֹנָם רָצוּ לְסַלֵּק הַבִּזָּיוֹן מֵהֶם מִצַּד אֲבִיהֶם ⁶וְתָלוּ עַל טֶבַע אִמּוֹ… וּבִנְיָמִין ⁷לֹא הֵשִׁיב- ⁸כְּמִדָּתוֹ לִשְׁתֹּק.

ביאור:

1) גנבא בר גנבא – גנב בן גַּנֶּבֶת (רחל אִמְּךָ שֶׁגָּנְבָה את הַתְּרָפִים מִלָּבָן אָבִיהָ).

2) אמר להון – אמר להם.

3) גברא דיוסף – האיש הַמְּמֻנֶּה על בית יוסף.

4) יש כאן שעירים – אתם סובלים כי מכרתם את אחד מֵאֲחֵיכֶם.

5) בכשלונם – שמצאו את הגביע אצל בנימין.

6) ותלו על טבע אמו – את הַגְּנֵבָה של הגביע שִׁיְּכוּ לִהְיוֹתוֹ בְּנָהּ של רחל.

7) לא השיב– לא ענה להם.

8) כמדתו לשתוק– כמו שהוא רגיל לשתוק.

חֲכָמֵינוּ מְשַׁבְּחִים אֶת מִי שֶׁמְּסֻגָּל לְהַבְלִיג גַּם כְּשֶׁפּוֹגְעִים בּוֹ:

9. תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב

^א1עֲלוּבִין ²וְאֵינָן עוֹלְבִין,

שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין,

^ב3עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה ⁴וּשְׂמֵחִין בַּיִּסּוּרִין–

עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ‘וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ’.

9א. פירוש רש”י

^אעלובין ואינם עולבים – אֲחֵרִים בָּא עֲלֵיהֶם בְּחֻצְפָּה, וְלֹא הֵן עַל אֲחֵרִים.

^בעושין מאהבה ושמחים ביסורים – עַל עֲלִיבָה הַבָּאָה עֲלֵיהֶם.

ביאור:

1) עלובין – אחרים העליבו אותם.

2) ואינן עולבין – אינם מעליבים בחזרה.

3) עושין מאהבה – מקיימים מצוות בגלל אהבת ה’.

4) ושמחין ביסורין – גם כשמעליבים אותם, אינם מצטערים.

10. תלמוד בבלי מסכת חולין דף פט עמוד א

אָמַר רַבִּי אִילָעַא:

אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא ¹בִּשְׁבִיל ²מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה” (איוב כו).

רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: מִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ ³כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם” (דברים לג).

10א. פירוש רש”י

^אתולה ארץ – עַל זְכוּת אוֹתָן שֶׁנֶּחְשְׁבוּ לִבְלִימָה.

^בשבולם עצמו – סוֹגֵר אֶת פִּיו.

^גומתחת – מִי שֶׁנִּדְרַס תַּחַת הַכֹּל הוּא זְרוֹעוֹת עוֹלָם.

צִדְקוּתוֹ הָרַבָּה שֶׁל בִּנְיָמִין גָּרְמָה לוֹ לְהֵחָשֵׁב כְּאֶחָד מִן הַיְּחִידִים שֶׁמֵת בִּגְלַל חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.

11. גמרא מסכת בבא בתרא דף יז עמוד א

אַרְבָּעָה מֵתוּ ^אבְּעֶטְיוֹ שֶׁל נַחַשׁ, וְאֵלּוּ הֵן:

בִּנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב,

וְעַמְרָם אֲבִי מֹשֶׁה,

וְיִשַׁי אֲבִי דָּוִד,

וְכִלְאָב בֶּן דָּוִד.

11א. פירוש רש”י

^אבעטיו של נחש – בַּעֲצָתוֹ שֶׁל נַחַשׁ. כְּלוֹמַר, לֹא הָיוּ רְאוּיִין לָמוּת, אֶלָּא שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת מִיתָה עַל כָּל תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.

בעטיו של נחש – בַּעֲצָתוֹ שֶׁל נַחַשׁ… וְלֹא בְּחֵטְא אַחֵר, שֶׁלֹּא חָטְאוּ. (רש”י שבת נה:)