“ויתהלך חנוך את הא-להים”
- ויחי חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח. ויתהלך חנוך את הא-להים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות. ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה. ויתהלך חנוך את הא-להים ואיננו כי לקח אֹתו א-להים (ה’, כא-כד).
- כל השביעין חביבין… בדורות השביעי חביב: אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך – ‘ויתהלך חנוך את הא-להים’ (בראשית ה’, כד); באבות השביעי חביב: אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה – ‘ומשה עלה אל הא-להים’ (שמות י”ט, ג) (פסיקתא דרב כהנא, פרשה כג).
- ואיננו כי לקח אותו א-להים – לפי שהיה צדיק, הקב”ה לקחו מבני אדם ועשה אותו מלאך והוא מטטרון (מדרש אגדה בובר, בראשית פרק ה כד).
- הרלב”ג
והנה לזאת הסיבה לא זכר בו מיתה, וזכרה בשאר האנשים שנזכרו עמו, להורות על ההבדל שהיה בינו וביניהם, כי הוא השלים נפשו והגיע לו שלמותו, ושאר האנשים ההם מתו בלא חמדה
- אמר ר’ חמא בר הושעיא: אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים
א”ר איבו: חנוך חנף היה, פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקב”ה: עד שהוא בצדקו אסלקנו (בראשית רבה פרשה כה א).
- רש”י: ויתהלך חנוך – צדיק היה, וקל בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב”ה וסילקו והמיתו קודם זמנו, וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב: ‘ואיננו’ בעולם למלאות שנותיו, ‘כי לקח אותו’ לפני זמנו
- הנצי”ב: “כך היה רגיל להיות דבוק ושקוע באהבת ה’.. פעם אחד היה מתבודד ומשקיע עצמו באהבת ה’ עד שהגיע לעלות לרקיע”
- ביקש חנוך להכשיר את עצמו להתהלך עם הא-להים; לשם כך התרחק מן ההמונים – מפחד או מבוז. אולם, התבודדות והתנזרות אינה דרך יהודית. הצדיקים והחסידים שלנו חיו בתוך ההמון, עם ההמון ולמען ההמון; הם ראו את תפקידם להעלות את ההמונים אליהם (פירוש הרש”ר הירש, בראשית ה’).
- נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את הא-להים התהלך נח (ו’, ט).
- ויאמר אליו אני א-ל ש-די התהלך לפני והיה תמים (י”ז, א).
- ויאמר אלי ה’ אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך (כ”ד, מ).
- הא‑להים אשר התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק הא‑להים הרעה אֹתי מעודי עד היום הזה (מ”ח, טו).
- את הא-להים התהלך נח – ר’ יודה אמר: למלך שהיה לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטון, אמר לקטון הלוך עימי ולגדול הלוך לפניי. כך אברהם שהיה כוחו יפה – התהלך לפני; נח שכוחו רע – את הא‑להים התהלך נח (בראשית רבה פרשה ל).
- חתם סופר: “התהלך והתבודד בחדרי חדרים ופירש מדרכי העולם עד שנעשה מלאך, אך אין זה חפץ ה’ ית’ אלא להתערב בין הבריות ולהשיב רבים מעון כאברהם אבינו”; “הוא עצמו הלך בדרך הטוב, אך לבני דורו לא דאג.. לכן.. נשכח מן הלב לא השאיר מי שילך בעקבותיו. אבל אברהם, שדאג גם לזולתו, גם זכרונו חי וקים לעולם.”
