וספרתם לכם
הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת ההסדר חולון
נתייחדו ימי ספירת העומר בכך שגם אנשים שרחוקים מתורת הסוד והקבלה נחשפים במהלך ימים אלו לספירות הקבליות שימי הספירה סדורים כנגדם: בכל יום ויום מימי הספירה מופיע בכל הסידורים הפירוט איזו ספירה עליונה שייכת לאותו יום – חסד שבגבורה, יסוד שבמלכות וכן הלאה. בנוסחים רבים מופיעה בסיום ספירת העומר גם התפילה שבזכות ספירת העומר שספרתי היום יתוקן מה שפגמתי בספירה פלונית השייכת לאותו הלילה – כלומר ביום הראשון של ספירת העומר אנו מתקנים מה שפגמנו בספירה העליונה ‘חסד שבחסד’, ביום השני אנו מתקנים את ספירת גבורה שבחסד, וכו’. גאם אנו נשנה הפעם ממנהגנו ונעסוק גם במושגים שמקורם בקבלה ובחסידות, ביחס לספירת העומר.
נראה שיש קשר בין המצווה לספור, לבין הביטוי הקבלי ‘ספירות’. עשר הספירות (הכוללות בתוכן את שבע הספירות התחתונות יותר, שמתגלות בשבעת השבועות של ספירת העומר, ובשבעת הימים שבכל שבוע ושבוע מימי הספירה), הן עשר מידות שבהן מנהיג הקב”ה את עולמו. מדוע אם כן הן נקראות ספירות? אחת התשובות שניתנה לכך בחסידות היא שספירות הן לשון אבן ספיר – אותה אבן שהופיעה גם באבני החושן – “והטור השני נופך ספיר ויהלום”. אבן זו נזכרת גם בסוף פרשת משפטים בתיאור מדהים של התגלות אלוקית (שמות כד, ט-י): וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר”.
ברור שפסוק זה לא מתאר חלילה דבר מוחשי שראו אותם גדולי ישראל, שהרי הקב”ה אין לו לא גוף ולא דמות הגוף, וכמובן שלא ניתן לראותו – לא יראני האדם וחי – ואף לא את מה שתחת רגליו, שכן לא שייך בכלל לדבר על רגליו ועל כסאו בצורה אנושית. יחד עם זאת, ביטויים אלו באים ללמד אותנו משהו על התגלותו של הקב”ה בעולם, ובין השאר אנו למדים שאבן ספיר היא אחד מהביטויים של התגלות ה’ בעולם.
על פי החסידות המיוחד באבן הספיר הוא שקיפותה – קרני האור חודרים ועוברים דרכה. על פי הסבר זה, המיוחד בספירות האלוקיות – התגלויות ה’ בעולם – הוא שהן אינן אלא משקפות את רצון הבורא, ואין בהן רצון עצמי אחר. החידוש של ספירת העומר, על פי ביאור זה, הוא “וספרתם לכם” – גם אנו, בני האדם, צריכים לשאוף להיות כאבני ספיר – שאין לנו רצון עצמי אחר מבלעדי רצון ה’, “עשה רצונך כרצונו”.
כשם שבני ישראל בשעת יציאתם ממצרים היו שקועים במ”ט שערי טומאה, ובכל יום תקנו שער אחד עד שקיבלו תורה בחג השבועות ביום החמישים, כך גם אנו: בכל יום ויום מספירת העומר אנו מתקנים בחינה אחרת מתוך מ”ט הבחינות, וכך אנו מגיעים ליום מתן תורה צלולים וזכים כאבן הספיר, ומוכנים לקבלת תורה, השורה רק במקום ענווה והתבטלות לריבונו של עולם, כמאמרי חז”ל שלכן שרתה שכינה על הר סיני, לפי שהוא משפיל עצמו מכל ההרים, וכן דרשו “ממדבר מתנה” – שאין התורה שוכנת אלא על מי שמשים עצמו הפקר לכל כמדבר, ועוד מדרשים רבים.
הצלילות הזו, היא שנדרשת מאיתנו. לחשוב “מה ה’ אלקיך שואל מעימך”, ולא מה אני יכול להרוויח מזה, או איך אני אבנה את אישיותי ואת עולמי האישי.
