זְהִירוּת בִּכְבוֹד הַזּוּלָת

לָכֵן יֵשׁ לַעֲשׂוֹת כָּל מַאֲמָץ לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל חֲבֵרֵנוּ.

על פי תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כח ע”א

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה: ¹בָּמֶה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים?

אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי ²לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי,

³וְלֹא עָלְתָה עַל מִטָּתִי קִלְלַת חֲבֵרִי,

⁴וּוַתְּרָן בְּמָמוֹנִי הָיִיתִי.

ביאור:

1) במה הארכת ימים – בזכות מה זָכִיתָ להגיע לגיל זיקנה?

2) לא נתכבדתי בקלון חברי – לא עֲשִׂיתִי פעולה שיגיע לי כבוד על ידי בִּזָיּוֹן חֲבֵרִי.

3) ולא עלתה על מטתי קללת חברי – אם פגעתי בְּחָבֵר, דאגתי לפייס אותו לפני שהלכתי לישון. וכן אם פגע בי חבר, סלחתי לו לפני שהלכתי לישון.

4) וותרן בממוני הייתי– ויתרתי כשגרמו לי הפסד

בַּהֶמְשֵׁךְ, הַגְּמָרָא מְבִיאָה דֻּגְמָאוֹת לְדִבְרֵי רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה:

על פי תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כח עמוד א- המשך

‘לֹא נִתְכַּבַּדְתִּי בִּקְלוֹן חֲבֵרִי’– כְּמוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁרַב הוּנָא נָשָׂא מַעְדֵּר עַל כְּתֵפוֹ כְּשֶׁחָזַר מֵעֲבוֹדָתוֹ.

בָּא רַב חָנָא תַּלְמִידוֹ וְלָקַח אֶת הַמַּעְדֵּר מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁכִּבֵּד אֶת רַבּוֹ.

אָמַר לוֹ רַב הוּנָא: ‘אִם רָגִיל אַתָּה לָשֵׂאת מַעְדֵּר עַל כְּתֵפֶיךָ בְּעִירְךָ – אֲנִי מַרְשֶׁה לְךָ לָשֵׂאת.

אַךְ אִם אֵינְךָ רָגִיל – אַל תִישָּׂא,

שֶׁאֵינִי רוֹצֶה לְהִתְכַּבֵּד בַּבּוּשָׁה שֶׁתִּגָּרֵם לְךָ מִנְּשִׂיאַת הַמַּעְדֵּר עַל הַכָּתֵף’.

‘וְלֹא עָלְתָה עַל מִטָּתִי קִלְּלַת חֲבֵרִי ‘– כְּמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר עַל מַר זוּטְרָא, כַּאֲשֶׁר הָיָה עוֹלֶה עַל מִטָּתוֹ לִישֹׁן,

אָמַר: הֲרֵינִי מוֹחֵל לְכָל מִי שֶׁצִּעֵר אוֹתִי.

הַחֲשִׁיבוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל זְהִירוּת זוֹ נֶאֱמֶדֶת בִּדְבָרָיו שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי:

¹נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ ²כִּבְשַׁן הָאֵשׁ,

³וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים.

ביאור:

1) נוח לו – עדיף.

2) כבשן האש – מדורה גדולה.

3) ואל ילבין – ולא יעליב.

בַּתַּלְמוּד מוּבָא סִפּוּר הַמַּמְחִישׁ אֶת דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי:

מַר עוּקְבָא – הָיָה עָנִי בִּשְׁכוּנָתוֹ, וְהָיָה רָגִיל בְּכָל יוֹם לִזְרֹק לוֹ אַרְבָּעָה זוּזִים בְּפֶתַח הַדֶּלֶת.

פַּעַם אַחַת אָמַר (הֶעָנִי): אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מִי עוֹשֶׂה עִמִּי טוֹבָה זוֹ.

אוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁהָה (הִתְעַכֵּב) מַר עוּקְבָא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה, וְהָלְכָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.

כֵּיוָן שֶׁרָאָם הֶעָנִי שֶׁהֵם מִתְקָרְבִים לַדֶּלֶת- יָצָא אַחֲרֵיהֶם.

בָּרְחוּ וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם ¹לְתַנּוּר גָּרוּף, וְנִכְווּ רַגְלָיו שֶׁל מַר עוּקְבָא…

²וְכָל כָּךְ לָמָּה?

מִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ:

‘נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּמְסֹר עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשָׁן הָאֵשׁ ³וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים’.

ביאור:

1) לתנור גרוף– תנור ענק שכבר כיבו אותו אך היה עדיין מאוד חם (הם ניסו להתחבא כדי שלא לבייש את העני).

2) וכל כך למה?– מדוע התחבאו מר עוקבא ואשתו בתוך התנור?

3) ואל ילבין וכו’– שלא יבייש את חֲבֵרוֹ שנזקק לקבל עזרה.