חטא אדם הראשון, עונשו ותשובתו
- בראשית פרקים ב- ג
(פרק ב, טז) וַיְצַו ה’ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:
(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת…
(פרק ג, ו) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי 1תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם 2לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:
ביאור:
1) תאוה הוא לעינים – יפה וּמְגָרֶה.
2) לאישהּ – לַבַּעַל שלה.
ה’ כּוֹעֵס מְאֹד עַל אָדָם וְחַוָּה וּמְגָרֵשׁ אוֹתָם מִגַּן עֵדֶן:
- בראשית פרק ג
(כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה’ אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: (כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן אמִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן באֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט גהַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים:
2א. פירוש רש”י
אמקדם לגן עדן – בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל גַּן עֵדֶן, חוּץ לַגַּן.
באת הכרובים – 1 מַלְאֲכֵי חַבָּלָה.
גהחרב המתהפכת – 2לְאַיֵּם עָלָיו מִלְּהִכָּנֵס עוֹד לַגַּן.
ביאור:
- מלאכי חבלה – מלאכים שמזיקים.
2) לאיים עליו – להזהיר אותו.
חֲכָמֵינוּ מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ שֶׁהָאָדָם חָטָא כְּבָר בַּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא.
- תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּר חֲנִינָא: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָוֵי הַיּוֹם.
שָׁעָה רִאשׁוֹנָה – 1הוּצְבַּר עֲפָרוֹ,
שְׁנִיָּה – נַעֲשָׂה 2גֹּלֶם,
שְׁלִישִׁית – נִמְתְּחוּ אֵבָרָיו,
רְבִיעִית – 3נִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה,
חֲמִישִׁית – עָמַד עַל רַגְלָיו,
שִׁשִּׁית – 4קָרָא שֵׁמוֹת, …
תְּשִׁיעִית – נִצְטַוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן 5הָאִילָן,
עֲשִׂירִית – 6סָרַח,
אַחַת עֶשְׂרֵה – 7נִדּוֹן,
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – 8נִטְרַד וְהָלַךְ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָדָם בִּיקָר 9בַּל יָלִין” (תהלים מט).
ביאור:
1) הוצבר – אָסְפוּ (את האדמה).
2) גלם – דמות גולמית.
3) נזרקה בו – נתנו לו.
4) קרא שמות – לבהמות ולחיות.
5) האילן – עץ הדעת.
6) סרח – חָטַא ואכל מעץ הדעת.
7) נידון – להיות מגורש מגן עדן.
8) נטרד – גורש ועזב את גן עדן.
9) בל ילין – שלא לן לַיְלָה אחד בגן עדן.
חֲכָמֵינוּ מְתָאֲרִים אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ.
- תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יח עמוד ב
הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן חָסִיד גָּדוֹל הָיָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה 1שֶׁנִּקְנְסָה מִיתָה עַל יָדוֹ, יָשַׁב בְּתַעֲנִית מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, 2וּפֵירֵש מִן הָאִשָּׁה מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְהֶעֱלָה 3זָרָזֵי תְּאֵנִים עַל בְּשָׂרוֹ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה.
ביאור:
1) שנקנסה מיתה – שבגללו אנשים ימותו ולא יאריכו ימים.
2) ופירש מן האישה – ונפרד מאשתו.
3) זרזי תאנים – התלבש רק עם חגורות הָעֲשׂוּיוֹת מֵעָלִים של עץ תאנה.
