שאלה
אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאָנוּ עַם אֶחָד, עִם אֱלֹקִים אֶחָד, קִּבַּלְנוּ תּוֹרָה אַחַת, וְיֵשׁ בֵּינֵינוּ מַחֲלוֹקוֹת?
תְּשׁוּבָה:
יֵשׁ לְהַבְחִין בֵּין מַחֲלוֹקוֹת בְּדֵעוֹת לְבֵין הִתְנַהֲגוּת שְׁלִילִית שֶׁל מַחֲלוֹקֶת בֵּין בְּנֵי אָדָם.
מַחֲלוֹקֶת בְּדֵעוֹת יְכוֹלָה לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּי לְמָשָׁל בְּמַחֲלֹקֶת בִּפְסִיקַת הֲלָכָה וּבְמִנְהָגִים שׁוֹנִים, וּמַחֲלוֹקוֹת כָּאֵלוּ הֵם דָּבָר חִיּוּבִי וְרָאוּי.
לְעֻמַּת זֹאת, הִתְנַהֲגוּת שְׁלִילִית שֶׁל מַחֲלוֹקֶת – הִיא דָּבָר שְׁלִילִי, וּבְוַדַּאי כַּאַשֶׁר מְדֻבָּר עַל מַחֲלוֹקוֹת בֵּין קְבוּצוֹת שׁוֹנוֹת.
הִתְנַהֲגוּת זוֹ גּוֹרֶמֶת פְּעָמִים רַבּוֹת לְהַפְרָדָה בֵּין בְּנֵי אָדָם, לְשִׂנְאָה בֵּין קְבוּצוֹת שׁוֹנוֹת בָּאֻכְלוּסִיָּה. לְעִתִּים, גַּם בְּעִקְבוֹת מַחֲלֹקֶת חִיּוּבִית בְּדֵעוֹת, נוֹצֶרֶת מַחֲלֹקֶת שְׁלִילִית שֶׁבָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּהִתְנַהֲגוּת שְׁלִילִית שֶׁל הַפְרָדָה בֵּין בְּנֵי אָדָם.
הָרַב צְבִי יְהוּדָה הַכֹּהֵן קוּק זַצַ”ל בִּטֵּא בִּקְצָרָה אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין שְׁנֵי סוּגֵי מַחֲלֹקֶת אֵלּוּ, כַּאַשֶׁר הוּא מַדְגִּישׁ אֶת סוּג הַמַּחֲלֹקֶת הַחִיּוּבִי: “חִלּוּקֵי דֵעוֹת וְלֹא חִלּוּקֵי לְבָבוֹת”.
הראי”ה קוּק הִסְבִּיר אֶת הַטַּעַם הַחִיּוּבִי שֶׁבַּמַּחֲלֹקֶת בָּאֹפֶן הַבָּא (עולת ראיה עמ’ של): “הַשָּׁלוֹם הָאֲמִתִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבוֹא לָעוֹלָם כִּי אִם דַּוְקָא עַל יְדֵי הָעֵרֶךְ שֶׁל רִבּוּי הַשָּׁלוֹם. הָרִבּוּי שֶׁל הַשָּׁלוֹם הוּא, שֶׁתֵּרָאוּ כָּל הַצְּדָדִים וְכָל הַשִּׁיטוֹת, וְיִתְבָּרְרוּ אֵיךְ כּוּלָּם יֵשׁ לָהֶם מָקוֹם, כָּל אַחַד לְפִי עֶרְכּוֹ, מְקוֹמוֹ וְעִנְיַנוֹ”.
כְּלוֹמַר, מִכֵּיוַן שֶׁכִּוּוּנִים שׁוֹנִים בָּאִים לִידֵי בִּטּוּי – אֲנָחְנוּ גַּם נִפָּגֵשׁ עִם מַחֲלוֹקֶת בַּדֵּעוֹת. זֶהוּ דָּבָר חִיּוּבִי שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מֵבִיא לַשָּׁלוֹם הָאֲמִתִּי.
