יז’ בתמוז-הסיבות לאבלות- חלק ב’

בּוּטל התמיד

אַחַת הַמִּצְווֹת הַקְּבוּעוֹת בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הַמֻּטֶּלֶת עַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, הִיא הַקְרָבַת קָרְבַּן תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וְקָרְבַּן תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם.

6. ספר במדבר פרק כח

(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת ^אקָרְבָּנִי ^בלַחְמִי ^גלְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי ^דתִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי ^הבְּמוֹעֲדוֹ: (ג) וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה’ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה

¹תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם ²עֹלָה תָמִיד:

(ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר

וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:

6א.  פירוש רש”י

^אקרבני – זֶה הַדָּם.

^בלחמי – אֵלּוּ ³אֵמוּרִין…

^גלאשי – הַנִּתָּנִין לְאִשֵּׁי מִזְבְּחִי.

^דתשמרו – שֶׁיִּהְיוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים ⁴עוֹמְדִין עַל גַּבָּיו, מִכָּאן לָמְדוּ וְתִקְּנוּ ⁵מַעֲמָדוֹת.

^הבמועדו – בְּכָל יוֹם הוּא מוֹעֵד הַתְּמִידִים.

ביאור:

1) תמימים– שְׁלֵמִים, שאינם בַּעֲלֵי מוּם.

2) עולה– סוג של קרבן. נקרא כך משום שֶׁעוֹלֶה כולו לַשָּׁמָיִם.

3) אמורין– חֶלְקֵי הקורבן שֶׁנִּשְׂרָפִים על גַּבֵּי המזבח.

4) עומדים על גביו– הכהנים, הלויים והישראלים נמצאים בהקרבת הקורבן.

5) מעמדות – קבוצות ונציגים של ישראל שנמצאים במקדש.

 

 

עַל פִּי הַמָּסֹרֶת, הִפְסִיקוּ לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּי”ז בְּתַמּוּז גַּם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן
וְגַם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי:

7. ספר התודעה (לרב אליהו כי טוב) עמוד שסז

בִּימֵי הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁבְּתִשְׁעָה לְתַמּוּז נִבְקְעָה חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וּפָרְצוּ הָאוֹיְבִים לְתוֹךְ הָעִיר וְהֶחְרִיבוּ אוֹתָהּ, אֲבָל לְהֵיכָל ה’ לֹא יָכְלוּ לְהִכָּנֵס, כִּי הִתְבַּצְּרוּ בּוֹ הַכֹּהֲנִים וְעָשׂוּ שָׁם עֲבוֹדַת הָאֱלוֹקִים עַד לְיוֹם ז’ בְּאָב.

וְאוּלַם כְּבָשִׂים לְהַקְרָבַת הַתְּמִידִים בְּכָל יוֹם, חָסְרוּ לָהֶם מִיּוֹם י”ג בְּתַמּוּז, ¹שֶׁלְּעוֹלָם הָיוּ בָּעֲזָרָה כְּבָשִׂים ²מְבֻקָּרִים מִמּוּמִים כְּדֵי הַקְרָבָה לְאַרְבָּעָה יָמִים.

מִיּוֹם י”ג בְּתַמּוּז וַאֵילָךְ, ³שִׁחֲדוּ אֶת הַחֵילוֹת שֶׁצָּרְרוּ לָהֶם מִבַּחוּץ: שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם כֶּסֶף וְזָהָב, וְהֵם הֶעֱלוּ לָהֶם כְּבָשִׂים.

וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂים עַד יוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז.

ביאור:

1) לעולם – תמיד.

2) מבוקרים ממומים – כְּבָשִׂים שבדקו אותם שאין  בהם מוּם וְהוּכְנוּ להקרבה לארבעת הימים הבאים.

3) שיחדו את החילות – החיילים של נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל קיבלו כסף וזהב מֵהַכֹּהֲנִים, וּבִתְמוּרָה, נתנו להם כְּבָשִׂים.

 

 

מַעֲשֶׂה דּוֹמֶה הָיָה גַּם בִּימֵי בַּיִת שֵׁנִי:

8. תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה ה

בִּימֵי מַלְכוּת יָוָן, הָיוּ מְשָׁלְשְׁלִין לָהֶם שְׁתֵּי ¹קֻפּוֹת שֶׁל זָהָב

וְהָיוּ מַעֲלִין ²שְׁנֵי כְּבָשִׂים.

פַּעַם אַחַת שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם שְׁתֵּי קֻפּוֹת שֶׁל זָהָב וְהֶעֱלוּ לָהֶן ³שְׁנֵי גְּדָיִים.

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה ⁴הֵאִיר הַקָבָּ”ה אֶת עֵינֵיהֶם וּמָצְאוּ שְׁנֵי טְלָאִים בְּלִישְׁכַּת הַטְּלָאִים…

וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: אַף בִּימֵי ⁵מַלְכוּת הָרְשָׁעָה הַזֹּאת הָיוּ מְשָׁלְשְׁלִין לָהֶן שְׁתֵּי קֻפּוֹת שֶׁל זָהָב וְהָיוּ מַעֲלִין לָהֶן שְׁנֵי גְּדָיִים, וּבַסּוֹף שִׁלְשְׁלוּ לָהֶן שְׁתֵּי קֻפּוֹת שֶׁל זָהָב וְשָׁלְחוּ לָהֶם שְׁנֵי חֲזִירִים.

לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַגִּיעַ לְמַחֲצִית הַחוֹמָה עַד ⁶שֶׁנַּעַץ הַחֲזִיר
⁷וְקָפַץ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים פָּרְסָה.

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה ⁸גָּרְמוּ הָעֲווֹנוֹת וּבָטַל הַתָּמִיד וְחָרַב הַבָּיִת.

 

 

8א. פירוש ‘קרבן העדה’

^אהיו משלשלין להם – אוֹתָן שֶׁבִּפְנִים

מוֹרִידִין מֵעַל הַחוֹמָה שְׁתֵּי קֻפּוֹת שֶׁל זָהָב מִתְּרוּמַת הָלִישְׁכָּה לְאוֹתָן  שֶׁבַּחוּץ לִקְנוֹת שְׁנֵי תְּמִידִין.

^בשני גדיים– שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְתְמִידִין.

^געד שנעץ החזיר – צִפָּרְנָיו בַּחוֹמָה

שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ כְּשֶׁגּוֹרְרִין אוֹתוֹ.

ביאור:

1) קופות של זהב – קופסאות עם זהב.

2) שני כבשים – עֲבוּר קרבן התמיד.

3) שני גדיים –שאי אפשר להקריב אותם לקרבן התמיד.

4) האיר הקב”ה את עיניהם – נַעֲשָׂה נס ומצאו שני כְּבָשִׂים.

5) מלכות הרשעה – מלכות רומי, שֶׁלְּבַסוֹף החריבה את בית המקדש השני.

6) נעץ החזיר – את רגליו בַּחוֹמָה.

7) וקפץ מארץ ישראל – הארץ הִזְדַּעְזְעָה וזה היה סימן לסוף הקרוב.

8) גרמו העוונות – ה’ זָכָר את החטאים שהעם עָשָׂה.