שרף אפוסטומוס את התורה
יוֹסֵף בֶּן מַתִּתְיָהוּ הָיָה אֶחָד הַמְּפַקְּדִים שֶׁל הַיְּהוּדִים בַּמֶּרֶד נֶגֶד הָרוֹמָאִים. לְאַחַר נְפִילַת הַגָּלִיל בִּידֵי הָרוֹמָאִים, עָבַר לְצַד הָרוֹמָאִי, שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹ לְיוֹסֵפוּס פְלָבְיוּס וְכָתַב אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל אוֹתָם יָמִים. הוּא מְתָאֵר בְּסִפּוּרוֹ אֶת הַמִּקְרֶה שֶׁל חִלּוּל סֵפֶר הַתּוֹרָה.
- ספר התודעה פרק 32 (על פי יוֹסֵפוּס פְּלָבְיוּס – יוסף בן מתתיהו)
בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ עַל יַד בֵּית חוֹרוֹן הִתְנַפְּלוּ שׁוֹדְדִים עַל מִשְׁלַחַת סְטֶפָנוֹס (כַּנִּרְאֶה שֶׁזֶהוּ אַפּוֹסְטוֹמוֹס), אֶחָד מֵעַבְדֵי (מִשָּׂרֵי) הַקֵּיסָר, וּבָזְזוּ אֶת כֻּלָּהּ.
(הַקֵּיסָר) קוֹמְנוֹס שָׁלַח אֶת אַנְשֵׁי צְבָאוֹ אֶל הַכְּפָרִים הַסְּמוּכִים לִמְקוֹם הַשֹּׁד וצִוָּה לֶאֱסֹר אֶת יוֹשְׁבֵיהֶם וּלְהָבִיאָם אֵלָיו… (מִכֵּיוָן) שֶׁלֹּא רָדְפוּ אַחַר הַשּׁוֹדְדִים לְתָפְשָׂם.
אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַצָּבָא (הָרוֹמָאִי) תָּפַס אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּאֶחָד הַכְּפָרִים, קָרַע אוֹתוֹ וְהִשְׁלִיכוֹ בָּאֵשׁ.
מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת חָרְדוּ הַיְּהוּדִים… 1לַבְּשׂוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה נִזְעֲקוּ כֻּלָּם בְּרוּחַ קִנְאָתָם הָרַבָּה לְקָדְשֵׁיהֶם, 2וּכְחִצִּים עָפִים מִכְּלִי קָלַע, רָצוּ אֶל קֵיסָרְיָה לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי קוֹמְנוֹס, 3לְבַל יִמְנַע אֶת מַעֲשֵׂה נִקְמָתוֹ, בָּאִישׁ אֲשֶׁר הִרְבָּה 4לְחָרֵף אֶת אֱלֹקֵיהֶם וְאֶת תּוֹרָתָם.
5הַנַּצִיב הֵבִין כִּי לֹא תִּשְׁקֹט סַעֲרַת הָעָם עַד אֲשֶׁר 6יָפִיס אֶת רוּחוֹ, וְעַל כֵּן גָּזְרוּ לְהָבִיא אֶת אִישׁ הַצָּבָא 7וּלְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ לַגַּרְדּוֹם, 8בֵּין מַעַרְכוֹת הַמִּתְלוֹנְנִים עָלָיו, וְהַיְּהוּדִים 9שָׁבוּ אֶל עָרֵיהֶם.
ביאור:
1) לבשורה הראשונה – כששמעו על שְׂרֵפַת התורה.
2) וכחיצים עפים מכלי קלע – ביטוי שמשמעותו: היהודים רצו מהר אל קומנוס כדי שיהרוג את איש הצבא ששרף את התורה.
3) לבל ימנע – כלומר: שיקפיד להעניש.
4) לחרף את אלקיהם – לקלל ולבזות את ה’ ותורתו.
5) הנציב – האיש שאחראי מטעם השלטון על האזור.
6) יפיס את רוחו – ירגיע את העם.
7) ולהעלות אותו לגרדום – לִתְלוֹת אותו.
8) בין מערכות המתלוננים – לעיני היהודים.
9) שבו – חזרו.
לְדַעַת חֲכָמֵינוּ, הַבִּזָּיוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁל חִלּוּל סֵפֶר הַתּוֹרָה
בִּידֵי עֲבָדָיו שֶׁל אַפּוּסְטוֹמוֹס, אֵרַע בְּי”ז בְּתַמּוּז.
הועמד צֶלֶם בהיכל
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא הַמָּקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ בְּיוֹתֵר לְעַם יִשְׂרָאֵל.
עֲבוֹדָה זָרָה הִיא אַחַת הָעֲבֵרוֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: “יֵהָרֵג וּבַל יַעֲבֹר”. בַּתַּלְמוּד מוּבָאוֹת שְׁתֵּי דֵעוֹת, מִי הוּא זֶה שֶׁהֶעֱמִיד צֶלֶם (פֶּסֶל) בַּהֵיכָל.
- רע”ב על מסכת תענית פרק ד משנה ו
אֶחָד אָמַר 1צֶלֶם שֶׁל מְנַשֶּׁה וּבְבַיִת רִאשׁוֹן מְדֻבָּר.
וְאֶחָד אָמַר צֶלֶם שֶׁל אַפוֹסְטוֹמוֹס שֶׁהָיָה מִשָּׂרֵי הַיְּוָנִים וּבְבַיִת שֵׁנִי הָיָה.
ביאור:
- צלם של מנשה – מנשה היה אחד מִמַּלְכֵי יהודה הרשעים, והוא העמיד פֶּסֶל בבית המקדש..
