שאלה
יש לנו בכיתה חבר מאוד מסודר שתמיד יש על שולחנו עפרונות, צבעים וחבילת ממחטות נייר [טישו] וכל פעם שאני מבקש ממנו הוא מרשה להשתמש, אך אתמול הוא לא הגיע ללימודים, האם מותר לי להשתמש בחפציו מתוך ידיעה שהוא וודאי היה מרשה לי אילו הייתי מבקש ממנו?
תשובה:
יפה שאלת, דיני ממונות הם דינים קשים ויכולים לבוא בהם לידי טעות כי הרבה פעמים אדם מורה היתר לעצמו, לכן טוב שאתה שואל וננסה בעז”ה לבאר את הענין.
השולחן ערוך [חושן משפט, סימן שנ”ט] פסק לנו כמה הלכות חשובות בענין שלנו: ראשית נקדים שאין הבדל בין אם אדם וגזל דבר שהוא בעל ערך גדול או אפילו שווה פרוטה, עדיין נקרא גזלן וכלשונו של השולחן ערוך: ‘כל הגוזל את חברו אפילו שווה פרוטה כאלו נוטל נפשו’ [סעיף ב] ואפילו אם לוקח בהשאלה ומחזיר את אותו דבר, בלי לבזבז, כגון שלוקח מחברו מחדד עפרונות, ללא רשות, שלא הפסיד לחברו כלום עדיין נקרא גזלן: ‘אפילו הלוקח בשאלה שלא מדעת הבעלים נקרא גזלן’ [סעיף ה].
אך שאלתך היא מורכבת מצד אחד הרי לא בקשת רשות ואיך תוכל לקחת מחברך אך יתכן שמכיוון שחברך תמיד מרשה לך ובמיוחד שמדובר בדבר קטן ערך כשימוש בעפרון או לקחת מטפחת נייר, שזה דבר שלא מקפידים עליו אז יתכן שהדבר מותר?
השולחן ערוך פסק: ”אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא בין מישראל בין מעכו”ם, ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד ביה שרי, כגון ליטול מהחבילה או מהגדר לחצוץ בו שיניו, ואף זה אוסר בירושלמי ממדת חסידות’ [סעיף א]. משמע מדבריו שהדבר מותר אך בכל זאת הביא השולחן ערוך את דברי הירושלמי שאוסר. שולחן ערוך הרב פסק לאסור לקחת דברים מחבר אפילו אם ברור לי שאם אבקש ממנו הוא ירשה לי.
שני טעמים נאמרו בדברי הירושלמי: א. משאם כל אחד יקח מטפחת או ישתמש בעפרון וכד’ הרי בסוף לא ישאר לחברו ב. בכדי שלא ירגיל אדם עצמו לקחת דברים מחברו ללא רשות שאז יתכן שיקח גם דברים גדולים יותר שחברו כן מקפיד שלא לתנם ללא רשות.
מכל מקום פסק ערוך השולחן להתיר להשתמש בדברים שבדרך כלל לא מקפידים עליהם גם ללא רשות ומי שמחמיר על עצמו כדברי הירושלמי תבוא עליו ברכה.
