מִדַּת הַזְּרִיזוּת אֵצֶל אֲבוֹתֵינוּ

בַּתּנ”ךְ מוּבָאִים מַעֲשִׂים רַבִּים שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּמִדַּת הַזְּרִיזוּת

כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוָה. נְעַיֵּן בְּכַמָּה מֵהֶם:

אַבְרָהָם אָבִינוּ חַלָּשׁ מְאֹד לְאַחַר בְּרִית הַמִּילָה שֶׁעָשָׂה. לַמְרוֹת זֹאת, הוּא מְחַפֵּשׂ אוֹרְחִים:

בראשית פרק יח פסוקים א-ז

(א) ^א1וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:

(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא ^בוַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:

(ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:

(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ

תַּחַת הָעֵץ:

(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם ²וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ ³כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

(ו) וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:

(ז) וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:

1א. רש”י (ר’ שלמה יצחקי)

^אוַיֵּרָא אֵלָיו- לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה… יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה, וּבָא הַקב”ה וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ.

1ב. ספורנו (ר’ עובדיה ספורנו)

^בוַיָּרָץ לִקְרָאתָם- ⁴בְּטֶרֶם יִקְרְבוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ… הִתְחִיל לָרוּץ לִכְבוֹדָם, כִּי הַזְּרִיזוּת לַדָּבָר ⁵יוֹרֶה עַל חֲשִׁיבוּתוֹ בְּעֵינֵי הַמִּזְדָּרֵז אֵלָיו.

ביאור:

1) וירא אליו ה’– ה’ נִגְלָה אליו.

וסעדו ליבכם– תאכלו וְתִשְׂבְּעוּ.
כן תעשה– אנו מסכימים.
בטרם יקרבו לדבר עמו– לפני שהספיקו להתקרב.
יורה על חשיבתו– מַרְאֶה שזה חשוב.

הַרמב”ן מַסְבִּיר אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁהָיָה לְאַבְרָהָם בְּמַעֲשֶׂה זֶה,

וְשֶׁלַּמְרוֹת זֹאת, אַבְרָהָם מַקְפִּיד לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בְּעַצְמוֹ וּבִמְהִירוּת:

רמב”ן (ר’ משה בן נחמן) בראשית יח

כִּי הָאָדָם ¹הַגָּדוֹל אֲשֶׁר הָיוּ בְּבֵיתוֹ ²שְׁמוֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְהוּא זָקֵן מְאֹד ³וְחָלוּשׁ בְּמִילָתוֹ, הָלַךְ הוּא בְּעַצְמוֹ אֶל אֹהֶל שָׁרָה לְזָרֵז אוֹתָהּ בַּעֲשִׂיַּת הַלֶּחֶם, וְאַחֲרֵי כֵן רָץ אֶל מְקוֹם הַבָּקָר ⁴לְבַקֵּר מִשָּׁם בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב לַעֲשׂוֹת לְאוֹרְחָיו, וְלֹא עָשָׂה כָּל זֶה ⁵עַל יָד אֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו הָעוֹמְדִים לְפָנָיו:

ביאור:

1) הגדול– החשוב.

2) שמונה עשר ושלוש מאות– 318 עוזרים ולוחמים.

3) וחלוש במילתו– חלש בגלל ברית המילה.

4) לבקר– לִבְחוֹר.

5) על יד– בעזרת.

זְרִיזוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לְקַיֵּם מִצְווֹת בּוֹלֶטֶת עוֹד יוֹתֵר

כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵה’ צִוּוּי קָשֶׁה וְלֹא מוּבָן- לַעֲקֹד אֶת יִצְחָק.

בראשית פרק כב פסוקים א-ג

(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:

(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

(ג) ^אוַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר ^ב1וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ ²וַיְבַקַּע ³עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים.

3א. רש”י (ר’ שלמה יצחקי)

^אוַיַּשְׁכֵּם– נִזְדָּרֵז לַמִּצְוָה.

^בוַיַּחֲבֹשׁ– הוּא בְּעַצְמוֹ, וְלֹא צִוָּה לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו…

ביאור:

1) ויחבוש– קָשָׁר (הכין אותו לדרך).

2) ויבקע– חתך.

3) עצי עולה– עצים שמתאימים לַמִּזְבֵּחַ.

מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בְּדַרְכּוֹ לָעֲקֵדָה, אָנוּ לוֹמְדִים הֲלָכָה חֲשׁוּבָה בְּקִיּוּם כָּל הַמִּצְווֹת:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כח עמוד ב

“וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ”- מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַמִּלָה, אֶלָּא שֶׁהַזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְווֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ…”

ביאור:

כל היום כשר למילה– אפשר לַעֲשׂוֹת ברית מילה בּכֹל שעות היום.
שהזריזין מקדימין למצוות– מזדרזים לעשות את המצווה מוקדם ככל האפשר.

אורחות צדיקים שער הזריזות

הַזְּרִיזוּת הִיא ¹מַעֲלָה גְדוֹלָה לְתוֹרָה וּלְמִצְווֹת… ²וּלְתַקָּנַת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהִיא מִדַּת הַצַּדִּיקִים, וּבְדַרְכֵּי הַזְּרִיזוּת, מַגִּיעִים הַצַּדִּיקִים לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ… וְהִנֵּה תִּרְאֶה בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּעִנְיַן עֲקֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר”, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָשֶׁה לוֹ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, עָשָׂה רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה בִּזְרִיזוּת, לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר.

וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּזְרִיזוּת, בְּזֶה הוֹכָחָה גְדוֹלָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת בּוֹרְאוֹ, כְּעֶבֶד הָאוֹהֵב אֶת אֲדוֹנָיו וּמְזָרֵז בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ… וְעַל כֵּן נִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים…

עַל כֵּן נִשְׁבַּע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ³לִזְכֹּר לְזַרְעוֹ מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה, כִּי יֵשׁ בֶּן-אָדָם הָעוֹשֶׂה עֲבוּר אוֹהֲבוֹ דָּבָר קָשֶׁה לוֹ מְאֹד ⁴וְלִבּוֹ נוֹקְפוֹ לַעֲשׂוֹת, אֲבָל אַבְרָהָם וְיִצְחָק שְׁנֵיהֶם עָשׂוּ ⁵מֵחֵפֶץ לִבָּם

ביאור:

1) מעלה גדולה– מדרגה חשובה.

2) ולתקנת העולם הזה– גם לעניינים של חוֹל.

3) לזכור לזרעו– לִזְכֹּר זְכוּת זו לעם ישראל.

4) ולבו נוקפו– הוא מתלבט ואינו עוֹשֶׂה בְּלֵּב שָׁלֵם.

5) מחפץ ליבם– באהבה ובלב שלם.

אַבְרָהָם שׁוֹלֵחַ אֶת עַבְדוֹ הַנֶּאֱמָן (אֱלִיעֶזֶר) לְחָרָן, לִמְצֹא אִשָּׁה לְיִצְחָק.

בראשית פרק כד פסוקים טו-כ

וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת… וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ:

…וַתֵּרֶד ¹הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל:

^אוַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר ²הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ:

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי ^בוַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:

³וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב ⁴עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:

וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב

וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:

6א. רש”י (ר’ שלמה יצחקי)

^אוַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ – לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁעָלוּ הַמַּיִם לִקְרָאתָהּ:

6ב. ספורנו (ר’ עובדיה ספורנו)

^בוַתְּמַהֵר– כִּי הַמְּהִירוּת בַּעֲבוֹדַת הַמְּשָׁרֵת יוֹרֶה עַל הֱיוֹת ⁵הַנֶּעֱבַד ⁶נֶחְשַׁב אֶצְלוֹ:

ביאור:

1) העינה– אל הַמַּעֲיָן.

2) הגמיאיני– תני לי לשתות.

3) ותכל– סִיְּימָה.

4) עד אם כלו– עד אשר יְסַיְּמוּ.

5) הנעבד– האיש שֶׁמְּשָׁרְתִים אותו.

6) נחשב– אדם חשוב.