מַעֲשֶׂה שְׁכֶם וְדִינָה

מַעֲשֶׂה שְׁכֶם וְדִינָה

בַּתּוֹרָה מְסֻפָּר עַל שְׁכֶם הַחִוִּי (מִן הַגּוֹיִים שֶׁיָּשְׁבוּ בָּאָרֶץ), שֶׁתּוֹפֵס אֶת דִּינָה – בַּת יַעֲקֹב, מְעַנֶּה אוֹתָהּ, פּוֹגֵעַ בִּכְבוֹדָהּ, וּלְאַחַר מִכֵּן, מְבַקֵּשׁ לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ.

1. בראשית פרק לד

(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ…

(יא) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן:

(יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד ^א1מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה:

(יג) ^בוַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו ^גבְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ ²אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם: (יד) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ
³לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ: (טו) אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר:

1א. פירוש לפסוקים

^אמהר ומתן – …⁴וְטַעַם הַפִּיּוּס הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה בְּרָצוֹן, כִּי הַנַּעֲרָה לֹא הָיְתָה ⁵מִתְרַצָּה אֵלָיו וְצוֹעֶקֶת וּבוֹכָה תָּמִיד.

^בויענו בני יעקב… במרמה – …הַמִּרְמָה הָיְתָה בְּאָמְרָם ‘לְהִמּוֹל לָהֶם כָּל זָכָר’, כִּי חָשְׁבוּ ⁶שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ כֵּן בְּנֵי הַעִיר, וְאִם אוּלַי ⁷יִשְׁמְעוּ לִנְשִׂיאָם וְיִהְיוּ כֻּלָּם נִמּוֹלִים יָבוֹאוּ ⁸יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים, וְיִקְחוּ אֶת בִּתָּם מִבֵּית שְׁכֶם, וְזֹאת ⁹עֲצַת כָּל הָאַחִים וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶם, וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי רָצוּ ¹⁰לְהִנָּקֵם מֵהֶם וְהָרְגוּ כָּל אַנְשֵׁי הַעִיר. (רמב”ן – רבי משה בן נחמן)

^גבמרמה – בְּחָכְמָה. (רש”י)

ביאור:

1) מהר ומתן – כֶּסֶף ומתנות.

2) אשר טמא – בגלל שטימא וּפָגַע בִּכְבֹדָהּ.

3) לאיש אשר לו ערלה – איש שלא עָשָׂה ברית מילה.

4) וטעם הפיוס – הסיבה שֶׁשְּׁכֶם מבקש את הנערה אפילו שהיא כבר אצלו.

5) מתרצה אליו – לא רצתה להיות עִם שְׁכֶם.

6) שלא יעשו כן – שלא יסכימו (לָמוּל).

7) ישמעו לנשיאם – הָעָם של שְׁכֶם ישמעו לו.

8) ביום השלישי – שהוא היום הכואב ביותר.

9) עצת כל האחים – האחים התכוונו לנצל את חולשת אנשי שְׁכֶם

כדי להציל את דינה.

10) להנקם – רק שמעון ולוי התכוונו לפגוע בְּכָל אנשי שְׁכֶם.

שמעון ולוי מַצִּילִים את דינה

לְאַחַר שֶׁאַנְשֵׁי שְׁכֶם מַסְכִּימִים לָמוּל אֶת עַצְמָם, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי (אֲחֵי דִּינָה) מַעֲנִישִׁים אוֹתָם:

2. בראשית פרק לד

(כד) וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ:

(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ ^אשְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי ^באֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר ^גבֶּטַח ^דוַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: (כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ.

2א. פירוש לפסוקים

^אשני בני יעקב – בָּנָיו הָיוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ עַצְמָן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, כִּשְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם בָּנָיו, ¹שֶׁלֹּא נָטְלוּ עֵצָה הֵימֶנּוּ.

^באחי דינה – לְפִי ²שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן עָלֶיהָ, נִקְרְאוּ אָחֶיהָ.

^גבטח – ³שֶׁהָיוּ כּוֹאֲבִים. (רש”י)

ביאור:

1) שלא נטלו עצה – שמעון ולוי לא הִתְיַעֲצוּ עם יעקב.

2) שמסרו עצמן עליה – סיכנו את חייהם לְהַצָלָתָהּ.

3) שהיו כואבים – חלשים לְאַחַר ברית המִילה ולא יכלו לפגוע בהם.

2ב. פירוש אור החיים (לר’ חיים בן עטר) לפסוק כה

^דויהרגו כל זכר ואת חמור וכו’ – קָשֶׁה, לָמָּה יַהַרְגוּ מִי שֶׁלֹּא חָטָא? וְעוֹד לָמָּה לֹא ¹הִקְדִּימוּ בְּבַעַל עֲבֵרָה תְּחִלָּה?

אָכֵן, הִנֵּה בְּנֵי יַעֲקֹב ²לֹא הָיָה בְּדַעֲתָם לַהֲרֹג אֶלָּא בַּעַל עֲבֵרָה, אֶלָּא שֶׁכָּל בְּנֵי הַעִיר רָצוּ ³לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ כְּנֶגְדָם לְבַל יַהַרְגוּ מַלְכָּם, אֲשֶׁר עַל כֵּן הֲרָגוּם ⁴מִדִּין רוֹדֵף, וְהוּא אוֹמְרוֹ “וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר”, וּבְזֶה ⁵הִשִּׂיגוּ לַהֲרֹג אֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם, ⁶וְזוּלַת זֶה לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִנְקֹם נָקָם מֵהַמְּחֻיָּב לָהֶם מִיתָה.

ביאור:

1) הקדימו בבעל עברה – למה לא פגעו קודם בִּשְׁכֶם, שהיה הָאָשֵׁם במה שקרה?

2) לא היה בדעתם…אלא בעל עברה – התכוונו לפגוע רק בִּשְׁכֶם.

3) לעמד בפרץ – אנשי העיר ניסו להפריע ולפגוע בבני יעקב.

4) מדין רודף – בני יעקב פגעו בהם כדי להתגונן.

5) השיגו – הִצְלִיחוּ.

6) וזולת זה– בלי לפגוע באלו שֶׁהֵגֵנּוּ על חמור.

יַעֲקֹב מֵגִיב פַּעֲמַיִם לַמַּעֲשֶׂה שֶׁל לֵוִי וְשִׁמְעוֹן: פַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מִיָּד לְאַחַר הַמִּקְרֶה,

וּפַּעַם שְּׁנִיָּה, שָׁנִים רַבּוֹת לְאַחַר מִכֵּן:

3. בראשית פרק לד

(ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי ¹עֲכַרְתֶּם אֹתִי      ²לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי ^אמְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי ³וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:  (לא) וַיֹּאמְרוּ ⁴הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ:

3א. פירוש לפסוקים

^אמתי מספר – אֲנָשִׁים מוּעָטִים. (רש”י)

ביאור:

1) עכרתם אתי – עֲשִׂיתֶם מַעֲשֶׂה מכוער.

2) להבאישני – יגרום שֶׁיִּשְׂנְאוּ אותנו.

3) והכוני – יהרגו אותנו.

4) הכזונה – כלומר: אי אפשר לשתוק כשנוהגים כך כְּלַפֵּי אֲחוֹתֵנוּ.

יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, כֵּיצַד לְהִתְיַחֵס לַמַּעֲשֶׂה שֶׁל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי.

יַעֲקֹב אָבִינוּ, כַּאֲשֶׁר הוּא מְבָרֵךְ אֶת בָּנָיו, בְּסוֹף יָמָיו, מִתְיַחֵס לַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם וְאוֹמֵר:

4. בראשית מט

(ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים ^אכְּלֵי חָמָס ^במְכֵרֹתֵיהֶם:

(ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר:

4א. פירוש רש”י

^אכלי חמס – ¹אֻמָּנוּת זוֹ שֶׁל רְצִיחָה – ²חָמָס הוּא בְּיֵדְכֶם, מִבִּרְכַּת עֵשָׂו הִיא זוֹ, אֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ הִיא, וְאַתֶּם חֲמַסְתֶּם אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ.

^במכרתיהם – לָדוּן כְּלֵי זַיִן – בְּסַיִף.

ביאור:

1) אמנות זו– המקצוע הזה, (הַמַּעֲשִׂים האלו).

2) חמס היא– גנבתם אותה מאנשים שאינם יהודים.

לְעֻמַּת זֹאת, יֵשׁ מְפָרְשִׁים הַטּוֹעֲנִים שֶׁהֲרִיגַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם נֶעֶשְׂתָה לְפִי הַדִּין.

הַגּוֹיִים מְכֻנִּים ‘בְּנֵי נֹחַ’. הֵם חַיָּבִים לְקַיֵּם שֶׁבַע מִצְווֹת בְּסִיסִיּוֹת וַחֲשׁוּבוֹת.

אַחַת הַמִּצְווֹת הִיא: ‘דִּינִים’, כְּלוֹמַר, לְקַיֵּם מַעֲרֶכֶת שֶׁל מִשְׁפָּט צֶדֶק שֶׁתָדוּן אֶת מִי שֶׁעוֹבֵר עָל מִצְווֹת אֵלוּ.

5. רמב”ם הלכות מלכים פרק ט הלכה יד

וְכֵיצַד מְצֻוִּין הֵם עַל הַדִּינִין?

חַיָּבִין לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין וְשׁוֹפְטִים בְּכָל ¹פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ לָדוּן

בְּשֵׁשׁ מִצְוֹת אֵלּוּ, וּלְהַזְהִיר אֶת הָעָם.

וּבֶן-נֹחַ שֶׁעָבַר עַל אַחַת מִשֶּׁבַע מִצְוֹת אֵלּוּ – ²יֵהָרֵג בְּסַיִף. וּמִפְּנֵי זֶה, נִתְחַיְּבוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם הֲרִיגָה, שֶׁהֲרֵי שְׁכֶם ³גָּזַל וְהֵם רָאוּ וְיָדְעוּ ⁴וְלֹא דָּנוּהוּ.

ביאור:

1) פלך – מחוז.

2) יהרג בסיף – חייב מיתה.

3) גזל – חטף את דינה בכוח, והם ידעו מזה והיו שותפים.

4) ולא דנוהו – לא שָׁפְטוּ אותו  (ובכך הסכימו לַמַּעֲשֶׂה).

שֶׁבַע מִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ

שֶׁבַע מִצְוֹת אֵלּוּ הֵן הַמִצְוֹת הַיְסוֹדִיּוֹת שֶׁתּוֹרַת יִשְׂרָאֵל דּוֹרֶשֶׁת

   מִכָּל אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹקִים (גַּם מִי שֶׁאֵינוֹ יְהוּדִי):

עֲבוֹדָה זָרָה– אָסוּר לַעֲבֹד אֱלִילִים .

בִּרְכַּת הַשֵּׁם– אָסוּר לְקַלֵּל אֶת שֵׁם ה’.

שְׁפִיכוּת דָּמִים– אָסוּר לִרְצֹחַ אָדָם, כִּי הָאָדָם נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹקִים.

גִּלּוּי עֲרָיוֹת– אָסוּר לָאָדָם לִחְיוֹת עִם אִשָּׁה שֶׁנְּשׂוּאָה לְאָדָם אַחֵר (וְכֵן עִם אִמּוֹ, אֵשֶׁת אָבִיו, וכו’).

גָּזֵל– אָסוּר לָאָדָם לָקַחַת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ.

אֵבֶר מִן הַחַי– אִסּוּר לֶאֱכֹל חֵלֶק מִן הַבְּהֵמָה בְּעוֹד הִיא בַּחַיִּים.

דִּינִים– לְהָקִים בָּתֵּי מִשְׁפָּט שֶׁיָּדוּנוּ אֶת הָעוֹבְרִים עַל מִצְוֹת (לָאוִין) אֵלּוּ,

הַשַּׁיָּכוֹת לְחֶבְרָה מְתֻקֶּנֶת וּמְסֻדֶּרֶת.