מידותיו של אהרן כהן הגדול
אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אָחִיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הָיָה מַנְהִיג הָעָם בְּמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר
בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה. בְּפָרָשַׁת חֻקַּת, מְתָאֶרֶת הַתּוֹרָה אֶת מוֹתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.
הַפַּעַם נִלְמַד עַל צִדְקוּתוֹ וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ.
אהרון חושב על משה
מֹשֶׁה בּוֹרֵחַ מִמִּצְרַיִם לְמִדְיָן, וְהַקב”ה נִגְלָה אֵלָיו וְשׁוֹלֵחַ אוֹתוֹ לְמִצְרַיִם לְהַנְהִיג אֶת הָעָם.
מֹשֶׁה מְסָרֵב לְהַנְהִיג, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁאַהֲרֹן יִפָּגַע:
1. ספר שמות פרקים ג (פסוקים ד,י), ד (יג-טז)
…(ד) וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי… (י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם… (יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא אבְּיַד תִּשְׁלָח: (יד) וַיִּחַר אַף ה’ בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם בהִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ גוְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ: (טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ 1וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: (טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא דיִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ הלֵאלֹהִים:
1א. פירוש רש”י
אביד תשלח – בְּיָד מִי 2שֶׁאַתָּה רָגִיל לִשְׁלֹחַ,
וְהוּא אַהֲרֹן.
בהנה הוא יצא לקראתך – כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְמִצְרָיִם.
גוראך ושמח בלבו – לֹא כְּשֶׁאַתָּה סָבוּר 3שֶׁיְּהֵא מַקְפִּיד עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹלֶה לִגְדֻלָּה.
4וּמִשָּׁם זָכָה אַהֲרֹן 5לַעֲדִי הַחֹשֶׁן הַנָּתוּן עַל הַלֵּב.
דיהיה לך לפה – 6לְמֵלִיץ, לְפִי שֶׁאַתָּה 7כְּבַד פֶּה.
הלאלהים – 8לְרַב וּלְשַׂר.
ביאור:
1) והוריתי – הקב”ה ידריך את משה ואהרן.
2) שאתה – הקב”ה.
3) שיהא מקפיד – כועס. הוא לא יקנא בך שֶׁזָּכִיתָ לנבואה.
4) ומשם זכה אהרן – בזכות נדיבותו.
5) לעדי החשן – ללבוש על ליבו את החושן בַּמִּקְדָּשׁ, בִּזְכוּת נדיבות ליבו.
6) למליץ – אהרן יְדַבֵּר את דִּבְרֵי משה בפני העם.
7) כבד פה – מגמגם.
8) לרב ולשר – למדריך.
הקב”ה מְשַׁבֵּחַ אֶת אַהֲרֹן עַל כָּךְ שֶׁשָּׂמַח בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְלֹא קִנֵּא בּוֹ.
2. שמות רבה פרשה ג אות יז
…1וּמַה שֶּׁאַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא 2מֵצֵר,
3לֹא כֵן אֶלָּא שָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ‘וְרָאָךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ‘.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵי:
4הַלֵּב שֶׁשָּׂמַח בִּגְדֻלַּת אָחִיו יִלְבַּשׁ 5אוּרִים וְתֻמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ‘וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן‘.
ביאור:
1) ומה שאתה סבור שהוא מצר– על הַגְּדֻלָּה שהיתה עד עכשיו של אהרן ומעכשיו ניתנה למשה.
2) מצר – שֶׁיִּכְאַב לו.
3) לא כן – להיפך.
4) הלב ששמח בגדולת אחיו – אהרן הכהן, שֶׁשָּׂמַח בְּשִׂמְחַת משה (ולא קינא).
5) אורים ותומים – כְּתַב שֵׁם המפורש שהיה נתון בתוך החושן, מֵעַל לִבּוֹ של אהרן.
אהרון אוהב כל אדם
אַהֲרֹן מְשַׁמֵּשׁ סֵמֶל וְדֻגְמָא לְהִמָּנְעוּת מִמַּחֲלוֹקוֹת, אַהֲבַת הַזּוּלַת וְקֵרוּב לַתּוֹרָה.
3. משנה מסכת אבות פרק א משנה יב
הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן,
אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.
חֲכָמֵינוּ מַסְבִּירִים כֵּיצַד אַהֲרֹן נָהַג בְּמִדּוֹת אֵלּוּ בְּפוֹעַל:
4. מסכת אבות דרבי נתן פרק י”ב
אוֹהֵב שָׁלוֹם כֵּיצַד?
מְלַמֵּד שֶׁיְּהֵא אָדָם 1אוֹהֵב שָׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה אַהֲרֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל בֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ב) ‘תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִּשְׂפָתָיו, בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן’.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: 2מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ‘וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן’ ?
כְּשֶׁהָיָה אַהֲרֹן מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַשׁ בְּאָדָם רָשָׁע 3וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם.
לְמָחָר בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ הָאִישׁ לַעֲבֹר עֲבֵרָה, אָמַר: ‘אוֹי לִי, אֵיךְ 4אֶשָּׂא עֵינַי אַחַר כָּךְ וְאֶרְאֶה אֶת אַהֲרֹן? בֹּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ שֶׁנָּתַן לִי שָׁלוֹם’.
וְנִמְצָא אוֹתוֹ הָאִישׁ 5מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה.
וְכֵן שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה זֶה עִם זֶה. הָלַךְ אַהֲרֹן וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר לוֹ: ‘בְּנִי, רְאֵה חֲבֵרְךָ מַהוּ אוֹמֵר, 6מְטָרֵף אֶת לִבּוֹ וְקוֹרֵעַ אֶת בִּגְדּוֹ,
אוֹמֵר: אוֹי לִי, הֵיאַךְ אֶשָּׂא אֶת עֵינַי וְאֶרְאֶה אֶת חֲבֵרִי? בֹּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ שֶׁאֲנִי הוּא 7שֶׁסָּרַחְתִּי עָלָיו‘. הוּא (אַהֲרֹן) יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ עַד 8שֶׁמֵּסִיר קִנְאָה מִלִּבּוֹ.
וְהוֹלֵךְ אַהֲרֹן וְיוֹשֵׁב לוֹ אֵצֶל הָאַחֵר וְאוֹמֵר לוֹ: ‘בְּנִי, רְאֵה חֲבֵרְךָ מַהוּ אוֹמֵר, מְטָרֵף אֶת לִבּוֹ וְקוֹרֵעַ אֶת בְּגָדָיו וְאוֹמֵר: אוֹי לִי הֵיאַךְ אֶשָּׂא אֶת עֵינַי וְאֶרְאֶה אֶת חֲבֵרִי? בֹּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ שֶׁאֲנִי הוּא שֵׁסָּרַחְתִּי עָלָיו’. הוּא יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ עַד שֶׁמֵּסִיר קִנְאָה מִלִּבּוֹ.
וּכְשֶׁנִּפְגְּשׁוּ זֶה בְּזֶה, 9גִּפְּפוּ וְנָשְׁקוּ זֶה לָזֶה.
לְכָךְ נֶאֱמַר: 10‘וַיִבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל‘.
ביאור:
1) אוהב שלום בישראל – דואג שלא יהיו סיכסוכים בין יהודים.
2) מה תלמוד לומר – מה כוונת הפסוק בביטוי…
3) ונתן לו שלום – הקדים ואמר לו שלום, והתעניין בו.
4) אשא עיני – איך אֶסְתַּכֵּל באהרן?
5) מונע עצמו – אינו עוֹשֶׂה.
6) מטרף את ליבו – מצטער מְאֹד.
7) סרחתי עליו – אני אשם שפגעתי בחברי.
8) שמסיר קנאה מלבו – גורם לו שיפסיק לכעוס על חברו.
9) גפפו – התחבקו.
10) ויבכו את אהרן – כשאהרן מת, כל עם ישראל הצטער כיון שהיה עוֹשֶׂה שלום ביניהם.
מנהיג
אהרון הנהיג את עם ישראל במצרים
- שמות רבה פרשה ג
אָמַר מֹשֶׁה: 1עַד שֶׁלֹּא עָמַדְתִּי, הָיָה אַהֲרֹן אֲחִי מִתְנַבֵּא לָהֶם בְּמִצְרַיִם 80 שָׁנָה. הוּא שֶׁכָּתוּב: 2‘וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם’ (יחזקאל כ).
וּמִנַּיִן שֶׁאַהֲרֹן הָיָה מִתְנַבֵּא? שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר: 3‘וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה’ הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פָּרְעֹה. וּבָחֹר אוֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן’ (שמואל א, ב).
ביאור:
1) עד שלא עמדתי– עוד לפני שֶׁמֻּנֵּיתִי למנהיג של עם ישראל בַּסְּנֶה, היה אהרן אחי מנהיגם בְּמִצְרָיִם.
2) ואודע להם בארץ מצרים– הקב”ה דיבר עם אהרן למענם (עוד לפני בֹּא משה).
3) ויבא איש האלוקים אל עלי– איש האלוקים אמר לְעֵלִי הכהן שהקב”ה נגלה לבית אביו במצרים והכוונה היא לאהרן הכהן.
אַהֲרֹן מִשְׁתַּתֵּף בְּאֹפֶן פָּעִיל בַּמַּכּוֹת שֶׁה’ מֵבִיא עַל הַמִּצְרִים:
- שמות רבה פרשה יב אות ד
‘וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם’, הַמַּכּוֹת הָאֵלּוּ:
שָׁלֹשׁ עַל יְדֵי אַהֲרֹן, וְשָׁלֹשׁ עַל יְדֵי מֹשֶׁה וְשָׁלֹשׁ עַל יְדֵי הקב”ה וְאַחַת עַל יְדֵי כֻּלָּן:
- דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ – עַל יְדֵי אַהֲרֹן.
- בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ – עַל יְדֵי מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהֵן בָּאֲוִיר שֶׁכָּךְ שָׁלַט מֹשֶׁה בָּאָרֶץ וּבַשָּׁמָיִם.
- עָרֹב, דֶּבֶר, מַכַּת בְּכוֹרוֹת – עַל יְדֵי הקב”ה.
- וּשְׁחִין – עַל יְדֵי כֻּלָּן.
אהרון מנהיג במדבר
7. תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה 1פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הֵן: מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, וּמִרְיָם.
וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִתְּנוּ עַל יָדָם, וְאֵלּוּ הֵן:
2בְּאֵר, 3וְעָנָן, 4וּמָן.
- בְּאֵר – בִּזְכוּת מִרְיָם,
- עַמּוּד עָנָן – בִּזְכוּת אַהֲרֹן,
- מָן – בִּזְכוּת מֹשֶׁה.
מֵתָה מִרְיָם – נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ‘וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם’ (במדבר כ), 5וּכְתִיב בַּתְּרֵיהּ ‘וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה’.
6וְחָזְרָה בִּזְכוּת שְׁנֵיהֶן.
מֵת אַהֲרֹן – נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ‘וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד’ (במדבר כא), מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע?
שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד, 7וּכְסָבוּר נִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וְהָיְינוּ דִּכְתִיב: 8‘וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָּוַע אַהֲרֹן’ (במדבר כ).
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַל תִּקְרִי ‘וַיִּרְאוּ’ אֶלָּא 9‘וַיֵּירָאוּ’.
7א. פירוש רש”י
אבארה של מרים – סֶלַע, וְיוֹצְאִים מִמֶּנּוּ מַיִם, וְהָיָה מִתְגַּלְגֵּל וְהוֹלֵךְ עִם יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַסֶּלַע שֶׁבּוֹ הִכָּה מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לְהַזִּיל מֵימָיו בִּשְׁבִילוֹ, לְפִי שֶׁמֵּתָה מִרְיָם.
בונסתלקו ענני כבוד – עַנְנֵי רָקִיעַ וְעַנְנֵי עָשָׁן, וּשְׁאָר עֲנָנִים אֵינָן שֶׁל כָּבוֹד.
גחזרה בזכות שניהן – שֶׁכֵּן כְּתִיב ‘וְדִבַּרְתֶּם שְׁנֵיכֶם אֶל הַסֶּלַע וְנָתַן מֵימָיו’.
ביאור:
1) פרנסים – מנהיגים.
2) באר – מים שהיו לָעָם בַּמִּדְבָּר, דרך נס.
3) ענן – ענני כבוד. עמוד הענן שֶׁהֵגֵן עליהם, דרך נס.
4) מן – האוכל שאכלו בני ישראל במדבר, דרך נס.
5) וכתיב בתריה – וְנֶאֱמַר אחרי פסוק זה.
6) וחזרה בזכות שניהם – בזכות משה ואהרן חָזְרָה בְּאֵרָהּ של מרים.
7) וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל – הכנענים חשבו שבגלל שמת אהרן, אין לישראל עוד הגנה מִשָּׁמַיִם (ענני כבוד) ולכן באו להילחם.
8) ויראו – ראו שאהרן לא ירד מֵהָהָר, והבינו שֶׁמֵּת.
9) וייראו – נִרְאוּ, הִתְגַּלּוּ משום שעמוד הענן שהסתירם עזב אותם.
