נִשּׂוּאֵי לֵאָה לְיַעֲקֹב אָבִינוּ
לֵאָה מִשְׁתַּלֶּבֶת בְּחַיָּיו שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצוּרָה לֹא מְתֻכְנֶנֶת. יַעֲקֹב אָהַב אֶת רָחֵל וּכְדֵי לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ, הִסְכִּים לַעֲבֹד שֶׁבַע שָׁנִים, אַךְ בִּמְקוֹם לְקַבֵּל אֶת רָחֵל, קִבֵּל אֶת לֵאָה:
- בראשית פרק כט
(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים אבְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: (כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים 1וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ: (כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ: (כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה: (כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: (כה) בוַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי: (כו) וַיֹּאמֶר לָבָן 2לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ 3לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה:
1א. פירוש רש”י
א. ברחל בתך הקטנה – 4כָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ, לָמָּה?
לְפִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ 5שֶׁהוּא רַמָּאי. אָמַר לוֹ: אֶעֱבָדְךָ בְּרָחֵל.
וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, 6רָחֵל אַחֶרֶת מִן הַשּׁוּק, תַּלְמוּד לוֹמַר: ‘בִּתְּךָ’.
וְשֶׁמָּא תֹּאמַר, אַחְלִיף לְלֵאָה שְׁמָהּ וְאֶקְרָא שְׁמָהּ רָחֵל,
תַּלְמוּד לוֹמַר: ‘הַקְּטַנָה’. וְאַף עַל פִּי כֵן, 7לֹא הוֹעִיל לוֹ, שֶׁהֲרֵי רִמָּהוּ.
ב. ויהי בבקר והנה היא לאה – אֲבָל בַּלַּיְלָה, לֹא הָיְתָה לֵאָה, לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב לְרָחֵל 8סִימָנִים, וּכְשֶׁרָאֲתָה רָחֵל 9שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ לֵאָה, אָמְרָה: עַכְשָׁו 10תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי. 11עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָן סִימָנִים.
ביאור:
1) והיו בעיניו כימים אחדים– התקופה היתה קצרה מאד בעיניו.
2) לא יעשה כן– אין נוהגים אצלנו.
3) לתת הצעירה לפני הבכירה– לחתֵן קודם את רחל.
4) כל הסימנים הללו– פֵּרוּט הדברים לגבי רחל (בְּרָחֵל, בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה).
5) שהוא רמאי– יעקב ידע שֶׁלָּבָן שקרן.
6) רחל אחרת מן השוק– אתן לך אשה אחרת באותו שֵׁם.
7) לא הועיל לו– יעקב לא הצליח להזהר מִלָּבָן.
8) סימנים– יעקב ורחל סיכמו על סימן, כדי שלא יְרַמּוּ אותו.
9) שמכניסין לו לאה– שמביאים לו את לאה.
10) תכלם– תִּתְבַּיֵּשׁ לפני כולם, בזמן החתונה.
11) עמדה ומסרה לה– רחל גילתה את הסימנים לְלֵאָה (וכך יעקב לא שָׂם לב).
רָחֵל מְגַלָּה מִדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָךְ שֶׁמָּסְרָה לְלֵאָה אֶת הַסִּימָנִים, כְּדֵי שֶׁלֵּאָה לֹא תִּתְבַּיֵּשׁ.
אַךְ מַדּוּעַ לֵאָה מַסְכִּימָה לַעֲשׂוֹת זֹאת? מִסְפַּר פֵּרוּשִׁים נֶאֶמְרוּ עַל כָּךְ.
- אור החיים (ר’ חיים בן עטר) בראשית כט כג
1שֶׁלֹּא רָצְתָה לְרַמּוֹת יַעֲקֹב, וְלָקְחָה (אָבִיהָ) 2בְּעַל כָּרְחָהּ אוֹ 3בְּרִיצוּי דְּבָרִים.
ביאור:
1) שלא רצתה– לא הסכימה.
2) בעל כרחה– נגד רצונה.
3) ריצוי דברים– שִׁכְנֵעַ אותהּ בכל מיני פיתויים.
הֶסְבֵּר נוֹסָף נִתַּן לִרְאוֹת לְפִי הַפְּסוּקִים שֶׁלְּפָנֵינוּ:
- בראשית כט
(כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ: (ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל אוַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.
מַדּוּעַ הַתּוֹרָה הִשְׁתַּמְּשָׁה בַּבִּטּוּי “גַּם“?
3א. פירוש הרש”ר הירש (הרב שמשון רפאל הירש)
א ויאהב גם את רחל– הֲרֵי שֶׁאָהַב גַּם אֶת לֵאָה וְלֹא זָכַר לָהּ אֶת 1מַעֲשֵׂה אָבִיהָ, אַף 2לֹא גָּמַל לָהּ עַל כָּךְ 3שֶׁבְּמִרְמָה הָיְתָה לְאִשְׁתּוֹ.
דּוֹמֶה אֵפוֹא, שֶׁלֵּאָה- לֹא פָּחוֹת מִיַּעֲקֹב- הָיְתָה קָרְבָּן לְרַמָּאוּת אָבִיהָ; הִיא נִתְפַּתְּתָה לְהַאֲמִין בְּאוֹתָם מִנְהֲגֵי הַמָּקוֹם שֶׁלָּבָן 4בָּדָה מִלִּבּוֹ, 5וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ הִשְׁתַּתְּפָה בְּמַעֲשֵׂה הַתַּרְמִית.
ביאור:
1) מעשה אביה– הרמאות שֶׁרִמָּה לבן את יעקב.
2) לא גמל לה– לא העניש אותה.
3) שבמרמה היתה לאשתו– שלא הזהירה את יעקב שעומדים לרמות אותו.
4) בדה מלבו– לָבָן המציא מנהג שצריך קודם כל לְחַתֵּן את הבת הבכורה, ולאה, שהיתה תמימה, האמינה שֶׁאָכֵן כך צריך להיות, ולכן הסכימה.
5) ושלא מדעתה– היא לא ידעה (שמשתמשים בה לְרַמּוֹת את יעקב).
וְאָכֵן הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ מֵקִים עִם רָחֵל וְלֵאָה יַחְדָּו, מְשַׁמֵּשׁ סֵמֶל וְדֻגְמָא לְכָל מִשְׁפָּחָה יְהוּדִית.
בַּתָּנָ”ךְ מְסֻפָּר עַל בֹּעַז, שֶׁהָיָה מִבְּנֵי בָּנֶיהָ שֶׁל לֵאָה, שֶׁנּוֹשֵׂא לְאִשָּׁה אֶת רוּת.
הַחֲכָמִים (‘הַזְּקֵנִים’) מְבָרְכִים אוֹתוֹ שֶׁרוּת תִּהְיֶה כְּרָחֵל וּכְלֵאָה.
- רות פרק ד
(ט) וַיֹּאמֶר בֹּעַז 1לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי: (י) וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה …
(יא) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה’ אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל אוּכְלֵאָה אֲשֶׁר 2בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל.
4א. פירוש האלשיך הקדוש
א. וכלאה– שֶׁהָיְתָה 3רְדוּפָה אַחֲרֵי יַעֲקֹב, וּבִהְיוֹת כַּוָּנָתָן לְטוֹבָה, הִצְלִיחוּ.
ביאור:
1) לזקנים– חֲכְמֵי העיר.
2) בנו שתיהם– משתיהן יָצאו השבטים שֶׁבָּנוּ את עם ישראל.
3) רדופה אחרי יעקב– רצתה מאד לְהִנָּשֵׁא ליעקב ולהשתתף במשפחה שֶׁמֵּהֶם יֵצֵא עם ישראל.
