- “יאזן אוכל”:
ישנה חשיבות לכל מאכל, לעוצמתו, לכוח שבו, משמעות הכשרות, ועוד.
מה אתה אוכל
איך אתה אוכל
כמה אתה אוכל
למה אתה אוכל
עפ”י הרמב”ם:
“לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין (המבריאים) והמחלימים…”
עפ”י הרמב”ן – רבי משה בן נחמן:
“שהמאכלים מתקנים בריאות הגוף…שהמאכלים הרעים מחלישים הגוף עד שיחלה”
“ואם המאכלים והאוויר טובים, יהיו הגופים… בריאים ונכונים…”
עפ”י הריטב”א – רבנו יום טוב בן רבי אברהם בן אשבילי:
“דלדברים הרעים קרי בבל תאכל, לפי שהאדם אסור לאוכלן משום ‘השמר לך ושמור נפשך’ ולדברים הטובים קרי קום אכול…”
- “ירבה תנועה”:
חשובה מאוד הפעילות הגופנית, תנועת הגוף, תנועת הנפש…
עפ”י הרמב”ם:
“וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל… אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה – כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש”
“לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכתו, או יתייגע ביגע אחר…”
“ועמלו טרם שתאכלו…”
ולסיכום…
בספר “הבריאות הלכה למעשה”, כתוב כי רבי יהודה החסיד מדגיש כי כוונת הבורא היא שנקיים את התורה והמצוות במסירות נפש, אך לא באופן שיגרום למות האדם:
“הרי שאין למסור עצמו למיתה בעבור התורה שנאמר ‘וחי בהם’ ולא שימות בהם”
בספר מצוין כי “התורה מתייחסת למניעת סכנה גופנית ושמירת הגוף ובריאותו כדבר חשוב ביותר.
פירוש הדבר שבנוסף לשמירת שאר המצוות, אדם צריך לאכול מזון בריא, להקפיד שאזור מגוריו ועבודתו יהיו בטיחותיים, ולשמור על בריאותו ככל האפשר – ובזה הוא מקיים את רצון הבורא, שציווה בתורה, לטובתנו”.
ולפרקטיקה…
מודעות, בחירה טובה ובעיקר –
לראות בעין טובה כל דבר ולדון לכף זכות כל אדם (אותי בעיקר).
לסלוח (לעצמי בעיקר), לא לטור טינה ובכך לשמור על נפש רגועה ושלווה.
לשמוח ולשמח (את עצמי) בדברים שאני אוהב ובכך לקיים:
“נפש בריאה בגוף בריא”.
וכך מתחילים גאולה אמיתית.
