תקופת המקרא וחז“ל
“עד המאה ה-19 התקבל ספר יהושע ללא עוררין כתיעוד היסטורי”[1], המקרא עצמו לא מעיר על קושי מוסרי ביחס לעמי הארץ, אין ניסיון להצטדק על רעיון השמדת הגויים. רעיון זה של השמדת הגויים הגרים בארץ כנען משמש כאמצעי להגנה מפני דרכיהם של הגויים ומימוש הצו האלוקי. בדברינו לקמן נרחיב ביחס המקרא לכיבוש הארץ אולם עתה די לנו להזכיר שהמקרא לא מעלה בעיה מוסרית בכיבוש הארץ. דור ודה-מלאך מצביעות על הנחת יסוד המובלעת בספר יהושע: כיבוש בחרב מקנה זכות לשליטה על הארץ. הפירוט של מאורעות הכיבוש ורשימות הערים שנכבשו הם הביטוי העקיף להנחת יסוד זו. בעולם הקדום הנחת יסוד זו הייתה מובנת מאליה ולכן ספר יהושע התקבל בצורה פשוטה וללא עוררין.
נעבור לתקופת חז”ל, אומרים חז”ל בתלמוד הירושלמי[2] “שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ מי שהוא רוצה להפנות יפנה להשלים ישלים לעשות מלחמה יעשה גרגשי פינה והאמין לו להקב”ה והלך לו לאפריקי [מלכים ב יח לב] עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם זו אפריקי גבעונים השלימו [יהושע י א] וכי השלימו יושבי גבעון את ארץ ישראל שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו”. יש הרואים[3] במדרש זה ניסיון של חז”ל לתרץ את הקושי המוסרי בכיבוש. לפי דבריהם, גם בתקופת חז”ל כבר נשמעו קולות שלא קיבלו בצורה פשוטה את ספר יהושע ומסיבה זו דרשו חז”ל ששלח יהושע שליחים שיאמרו על מנת להקדים שלום ליושבי הארץ.
המדרש[4] אומר “העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו”. מדרש זה עונה תשובה לאומות העולם שיטענו על ישראל שהם ליסטים שהרי כבשו את ארץ ישראל ומשיב המדרש “העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא”, דור ודה מלאך רואות בדברי המדרש ניסיון נוסף של חז”ל להתמודדות עם הקושי בכיבוש הארץ המתואר בספר יהושע.
[1] דור ודה-מלאך, תשס”ט, עמ’ 64.
[2] ירושלמי שביעית פרק ו הלכה א.
[3] דור ודה-מלאך, תשס”ט, עמ’ 64.
[4] בראשית רבה א, ב.
מחבר המאמר הינו סהר מזרחי, מחנך בבי”ס יהלום, מעלות.
