שִׁבְעָה עֲשַׂר בְּתַמּוּז הוּא יוֹם צוֹם לְעַם יִשְׂרָאֵל. עַם יִשְׂרָאֵל מִתְאַבֵּל קָרוֹב לְאַלְפַּיִם שָׁנִים עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּט’ בְּאָב.
אַךְ לְיוֹם נוֹרָא זֶה קָדְמוּ מְאֹרָעוֹת קַשִּׁים שֶׁהֵבִיאוּ לְחֻרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ:
בַּעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת –הֵחֵל הַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלָיִם.
בְּי”ז בְּתַמּוּז – הִצְלִיחַ הָאוֹיֵב לִפְרֹץ אֶת הַחוֹמָה וּלְהִכָּנֵס לִירוּשָׁלָיִם.
נִלְמַד עַל הַסִּבּוֹת לַאֲבֵלוּת שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִים בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז.
הַמִּשְׁנָה שֶׁלְּפָנֵינוּ מְצַיֶּנֶת חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁקָּרוּ בְּי”ז בְּתַמּוּז.
- משנה מסכת תענית פרק ד משנה ו
חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז…
- נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת,
- וּבָטַל הַתָּמִיד,
- וְהָבְקְעָה הָעִיר,
- וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה,
- וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.
נְנַסֶּה לְהָבִין אֶת פֵּרוּשָׁם שֶׁל חֲמֵשֶׁת הַדְּבָרִים שֶׁקָּרוּ בְּי”ז בְּתַמּוּז.
נשתברו הלוחות
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יוֹרֵד מֵהַר סִינַי לְאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם בָּהֶם לָמַד תּוֹרָה מִפִּי הקב”ה (הַגְּבוּרָה) וְנִתְקַל בְּמַרְאֶה מְזַעְזֵע:
- ספר שמות פרקים לא, לב
(פרק לא, יח) וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים: (פרק לב, א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ: (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי: (ג) וַיִּתְפָּרֲקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן: (ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם…
(ז) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ח) סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם… (טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ… (טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת… (יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:
מַדּוּעַ משֶׁה מַחְלִיט לִשְׁבֹּר אֶת הַלּוּחוֹת?
- תלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א
…1מַאי דָּרֵיש?
אָמַר: 2וּמַה פֶּסַח שֶׁהוּא אֶחָד מִתַּרְיַ”ג מִצְוֹת, אָמְרָה תּוֹרָה “וְכָל אבֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ” (שמות יב),
בהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ [כָּאן], וְיִשְׂרָאֵל 3מְשֻׁמָּדִים- 4עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
5וּמְנָלָן דְּהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ?
שֶׁנֶּאֱמַר: ג“אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ” (שמות לד), וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: 6יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ.
3א. פירוש רש”י(רבי שלמה יצחקי)
אבן נכר – 7מוּמָר, שְׁנִתְנָכְּרוּ מַעֲשָׂיו לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם.
בהתורה כולה – תְּלוּיָה בַּלּוּחוֹת הַלָּלוּ, וְיִשְׂרָאֵל מוּמָרִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְקַבֵּל אוֹתָהּ.
גאשר – אִשּׁוּר, שֶׁאִשְּׁרוֹ וְשִׁבְּחוֹ עַל שְׁבִירָתָן.
ביאור:
1) מאי דריש – מהיכן למד משה שצריך לעשות זאת?
2) ומה פסח – קָרְבַּן פסח.
3) משומדים – מְמִירִים את דָּתָם ומתנהגים כגויים.
4) על אחת כמה וכמה – בְּוַדַּאי ש…
5) מנלן – מִנַיִן לנו?, איך נוּכַל לדעת?
6) יישר כחך – טוב עָשִׂיתָ.
7) מומר – יהודי שהמיר את דתו ונוהג נגד התורה.
מֵהֵיכָן יָדְעוּ חֲכָמֵינוּ שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה אֵרַע בְּי”ז בְּתַמּוּז?
4. פירוש רבינו עובדיה מברטנורא למשנה
שֶׁהֲרֵי בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, 1וּבַשְּׁבִיעִי בְּהַשְׁכָּמָה עָלָה (משֶׁה) לְקַבֵּל אֶת שְׁאָר הַתּוֹרָה
2וְשָׁהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, 3נִמְצְאוּ כָּלִים בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, וּכְשֶׁיָּרַד שָׁבַר אֶת הַלּוּחוֹת.
ביאור:
1) ובשביעי בהשכמה – ז’ בְּסִיוָן בבוקר.
2) שהה – חַי, הָיָה.
3) נמצאו כלים – ארבעים הימים מִסְתַּיְּמִים בתאריך י”ז בתמוז שהוא היום האחרון שֶׁמֹשֶׁה היה בהר לקבלת התורה.
הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים וְהַשְּׁנִיִּים
לְאַחַר שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ שׁוֹבֵר אֶת הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים, הוּא עוֹלֶה שׁוּב לְהַר סִינַי.
מֹּשֶׁה רַבֵּינוּ יוֹרֵד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּמֵבִיא לוּחוֹת שְׁנִיִּים, שֶׁנֶּחְשָׁבִים פָּחוֹת מִן הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים.
חֲכָמֵינוּ מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ מַה הִפְסִיד עַם יִשְׂרָאֵל לְאַחַר שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים.
- תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נד עמוד א
מַאי דִּכְתִיב: (שמות לב) “וְחָרוּת עַל הַלֻּחֹת”?
1אִלְמָלֵי לֹא נִשְׁתַּבְּרוּ 2לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת –
אלֹא נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל.
רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: 3אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחָרוּת בעַל הַלֻּחֹת”.
אַל תִּיקְרִי “חָרוּת” אֶלָּא 4 חֵירוּת.
5א. פירוש רש”י
אלא נשתכחה – …עַל יְדֵי הַלּוּחוֹת הָיְתָה
תּוֹרָה חֲקוּקָה לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיוּ שׁוֹכְחִים אוֹתָהּ לְעוֹלָם.
בעל הלוחות – בִּגְלַל הַלּוּחוֹת הָיוּ בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין.
ביאור:
1) אלמלי – אִם.
2) לוחות ראשונות – הלוחות שֶׁמֹּשֶׁה שבר.
3) אין כל אמה וכו’ – אף עָם לא היה שולט בישראל.
4) חירות – כלומר, חופשיים מִשִּׁלְטוֹן זָר.
