“לנכח אשתו” יצחק – האב האמצעי, הינו דמות ייחודית השונה מאברהם ויעקב בהרבה עניינים. אחד הבולטים בהם הוא העניין שאנו עסוקים בו – קשר הנישואין. יצחק מהווה שלב נוסף בתיקון החטא הקדמון מכמה בחינות. כפי שאמרנו לעיל – שמו ‘יצחק’ מעיד עליו שמהותו עומדת בניגוד לעצב הנורא של החטא. יצחק מצליח להוציא מן האדמה הרבה…
אברהם ושרה התנ”ך בתחילת תיאורו את מעשי אברהם ושרה, מעלה תמונה מוזרה במעט. בעוד שאצל האבות הבאים סוגיית המשך המשפחה הייתה מרכזית מאוד מיד בתחילה, נראה שהיא כלל לא עולה על שולחן השבת של משפחת אברהם. אברהם, אב המון גויים, עסוק בבשורה הגדולה של אחדות ה’ בעולם, נמצא במסעות קשים ומסוכנים במרחב העצום שבין עיראק…
“והיו לבשר אחד” עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד[1]. בפסוק זה אנו מוצאים את שתי הבחינות עליהן דיברנו. רש”י בפירושו סובר שהאיחוד לבשר אחד נעשה על ידי הוולד. בכך הוא מדגיש את הפן של פרו ורבו, היינו שהקשר נבנה והאחדות מתגלה כאשר נולד הילד, הבן הינו ראשית הבניין.…
קללת חוה קללתה של חווה אמנו בעקבות החטא ושינוי שמה, מהווה לענ”ד שינוי מהותי שהתחולל בתפקידה וביחס של בעלה אליה. “מכלל הן אתה שומע לאו, ומכלל לאו אתה שומע הן”[1]. הקללה מלמדת אותנו על המציאות שהיתה לפני החטא[2]: אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים, וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל…
מבוא תובנות חיים בסיסיות הופכות קשות מאוד להסברה כאשר הטבעיות, המהווה את רוח אפן של תובנות אלו, נשחקת או מטשטשת. הטבע אינו דורש הסבר, הוא פשוט לוקח את המגיע לו. ככל שהחיים המלאכותיים תופסים מקום חזק יותר בעולמנו הוירטואלי, ככל שהאדם נעשה סינטטי יותר, תלוש מהאדמה, חי את העונות המשתנות במזגן, כך מתעצמות להן השאלות…
שאלה: לָמַדְנוּ בַּכִּתָּה עַל גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל, אֵיךְ זֶה שֶׁהוֹרָיו קָרְאוּ לוֹ עַל שֵׁם רָשָׁע כְּיִשְׁמָעֵאל? הַאִם מֻתָּר לִקְרֹא שֵׁמוֹת לִילָדִים בְּשֵׁם שֶׁל אֲנָשִׁים רְשָׁעִים? תְּשׁוּבָה: אָכֵן גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל יְדוּעַה וּמְפֻרְסֶמֶת, וְגַם הַמִּנְהָג שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא קוֹרְאִים לַיֶּלֶד כְּשֵׁם שֶׁל רָשָׁע יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם, אִם כֵּן כֵּיצַד שְׁנֵי הַדְּבָרִים…
שאלה: הוֹרַי, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֵּינוּ, יָצְאוּ לְחֻפְשַׁה בְּשַׁבָּת בִּלְעָדֵינוּ [זוֹ הָיְתָה בְּחִירָה שֶׁלָּנוּ…] אֲחוֹתִי [בַּת 18] וַאֲנִי [לִפְנֵי בַּר-מִצְוָה] בְּיַחַד עִם שְׁתֵּי אַחְיוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת נִשְׁאַרְנוּ בַּבַּיִת. מִי אָמוּר לְקַדֵּשׁ בְּלֵיל שַׁבָּת? תְּשׁוּבָה: רֵאשִׁית, יְשַׁר כֹּחַ שֶׁאַתֶּם מְאַפְשְׁרִים לְהוֹרֵיכֶם חֻפְשָׁה, אַתֶּם בְּוַדַּאי מְקַיְּמִים מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים עַל יְדֵי כָּךְ. הַקִּדּוּשׁ בְּלֵיל שַׁבָּת הוּא מִצְוָה מִן…
שאלה: לָמַדְנוּ עַל יְהוֹשֻׁע בֵּן נוּן שֶׁזָּכָה לִגְדוּלָה לִהְיוֹת מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל שֶׁהָיָה מְסַדֵּר אֶת סַפְסָלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וּפוֹרֵס אֶת הַמַּחְצְלָאוֹת, מָה הַחֲשִׁיבוּת הַגְּדוֹלָה בְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ? תְּשׁוּבָה: בַּמִּדְרָשׁ מְסֻפָּר שֶׁה’ אָמַר לְמֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁפָּט הַבָּא – “יְהוֹשֻׁע חָלַק לְךָ כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב… מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים…”. עַל פִּי זֶה אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הַחֲשִׁיבוּת בְּמַעֲשִׂים…
שאלה: בַּהַזְמָנָה לְבַר-הַמִּצְוָה שֶׁלִּי, הוֹרַי הוֹסִיפוּ אֶת הַמִּשְׁפָּט הַבָּא: ‘מֻזְמָנִים לַחֲגֹג אֶת כְּנִיסָתוֹ לְעוּלָן הַמְּעַנֵּג שֶׁל הַמִּצְווֹת שֶׁל בְּנֵינוּ הַיָּקָר….’, לֹא הֵבַנְתִּי – עֹל זֶה דָּבָר לֹא נָעִים וְעֹנֶג זֶה דָּבָר נָעִים! אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר דָּבָר וְהִפּוּכוֹ? הַאִם הַמִּצְווֹת הֵם עֹל אוֹ עֹנֶג? תְּשׁוּבָה: רֵאשִׁית, מַזָּל טוֹב לִכְבוֹד בַּר-הַמִּצְוָה שֶׁלְּךָ, תִּזְכֶּה לִגְדֹּל לְתוֹרָה, חֻפָּה וּמַעֲשִׂים…
שאלה: לָמַדְתִּי שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה לִשְׂמֹחַ בַּחַג, וּבִמְיֻחָד בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁנִּקְרָא גַּם “זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ”. אֵיךְ מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת? הַאִם הַכַּוָּנָה הִיא לְכָל דָּבָר שֶׁמְּשַׂמֵּחַ אוֹתִי? תְּשׁוּבָה: רֵאשִׁית, נַקְדִּים וְנֹאמַר שֶׁבֶּאֱמֶת קַיֶּמֶת מִצְוָה מְיֻחֶדֶת לִשְׂמֹחַ בִּשְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים – בְּחַג הַסֻּכּוֹת, בְּחַג הַפֶּסַח וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת. אֵין מִצְוָה כַּזֹאת בְּשַׁבָּתוֹת אוֹ בְּמוֹעֲדִים אֲחֵרִים, לַמְרוֹת שֶׁגַּם בַּיָּמִים אֵלּוּ יֵשׁ…
סרגל נגישות
כללי
זום
גופנים
ניגודיות צבעים
קישורים
