זכֹר ָדָּבר ְלַע ְבֶדָּך ַעל ֲא ֶשׁר ִיַחְלָתִּני : “זכר דבר ,”איזה דבר ?ומה פירוש הביטוי “יחלתני” ?הייתי מבין אם היה כתוב “תזכור ה ,’כמה שאני מייחל לך )לעזרתך , לישועתך ,לאורך ,וכו’ .(…אבל כאן אנחנו רוצים “להזכיר ” לכאורה לקב”ה משהו אחר ,משהו מעבר לכך שאנחנו עדיין “מחכים על הקו “לשמוע ממנו .כאן אנחנו רוצים להזכיר )או בעצם להזכיר לעצמנו בכך שאנחנו “מזכירים “לקב”ה את זה ( את מה שה ‘הבטיח לנו :שלא יעזוב אותנו ולא יחליף אותנו בעם אחר ,לא משנה מה !כל בוקר עם פתיחת העיניים אנחנו אומרים “רבה אמונתך .”כלומר ,אנחנו מזכירים לה ‘ולעצמנו את האמונה של ה ‘בנו “רבה אמונתך בנו שהיום נהיה יותר טובים משהיינו אתמול .”כמה הקב”ה מחכה ומייחל שאנחנו נחזור אליו ונדבק בו !כלומר “יחלתני “זה שילוב של שתי מילים “יחלת )כלומר ,הקב”ה מייחל (והמילה “אני .”דהיינו ,למה הקב”ה מייחל ?אליי !שאתקרב אליו ואדבק בתורתו” !זכור דבר ,”כלומר תזכור ה ‘שעם כל המעשים הלא טובים שאנחנו לפעמים עושים עקב יצרנו הרע ,בכל זאת “לעבדך ,”אף פעם לא הפסקנו להיות עבדך אפילו לרגע אחד .אנחנו באמת עבדך למרות הכול .עמוק עמוק בלב ,באותו מקום שהיצר הרע לא מסוגל להגיע ,באותו מקום שאין גלות ואין “שעבוד מלכויות….”שם אני תמיד “עבדך .”
זאת ֶנָח ָמ ִתי ְבָעְנִיי ִכּי ִא ְמָר ְתָך ִחָיּ ְתִני : הרב אברהם יצחק הכהן קוק ,זצ”ל אמר “שיש בן חורין שנשמתו נשמת עבד ויש עבד שנשמתו נשמת בן חורין .”ממשיך הרב קוק ומסביר שמי שחי על פי שורש נשמתו הוא בן חורין ,לא משנה היכן הוא נמצא בכל רגע נתון .לעבד אין ממון או רכוש משלו ,הכול הרי שייך לאדון שלו .אין עני יותר מעבד ,כי אפילו לעני רגיל יש משהו ששייך לו ,מה שלא כך אצל העבד .אדונו יכול לקחת ממנו מה שלבו חפץ והעבד לא יכול לומר דבר .עבד זה עבד ,אפילו אם האדון שלו זה המלך .כשיהודי מרגיש שהוא משועבד לעולם הזה ,שהוא “עבד זמן .”כשהוא מרגיש שבמקום שהעולם הזה ישרת אותו ,הוא בעצם משרת את כל העולם . כשהוא חש כמו דקירה בלב את העובדה שהוא לא נמצא היכן שהוא אמור להיות ושהוא לא עובד בהתאם לשורש נשמתו …. אדם כזה עלול ליפול לפח הייאוש והדיכאון ולזעוק “למה לי חיים כזה ?!?”אך נחמה אחת קיימת לאדם כזה ,אומר לנו כאן דוד המלך ,נחמה המסוגלת להחיות לב נדכאים ולרפא נפשות עייפות .נחמה אחת המסוגלת להעניק לאדם הטובע רובו ככולו בבוץ הטובעני של גשמיות ועביות העולם הזה ,טעם ונועם אמתי …”זאת נחמתי בעניי .”מהי אותה נחמה אמתית שמנחמת את העני האמתי כאן” ?כי אמרתך חיתני .”התורה הקדושה . “טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף” .”פקודי ה ‘ישרים ,משמחי לב” .”כי עמך מקור חיים ,באורך נראה אור” .”כי הם חיינו ואורך ימינו .”טעם החיים…..הנותנים טעם לחיים…..
ז ִדים ֱהִליֻצִני ַעד ְמאֹד ִמתּוָֹר ְתָך לֹא ָנ ִטי ִתי : קשה מאוד לדבר על עבודת ה ‘עם בן אדם שגדל בבית דתי , התחנך לתורה ומצוות ובאיזה שהוא שלב בחר לעזוב את הדת ולהתרחק מעבודת ה .’אדם שלא התחנך במסגרת תורנית ולא טעם את המתיקות שיש בעבודת ה ,’אדם כזה הוא בדרך כלל “בר שיח “יותר מאשר החוזר בשאלה .מי שחוטא במזיד ומתוך ידיעה וכוונה שהוא פועל נגד רצון ה ,’במו ידיו סותם את הכלים שלתוכם יכל אור התשובה להיכנס ורק בעמל רב “כולא האי ואולי ,”יצליח מישהו להפיל את “חומות יריחו “אשר הקיף אותו חוטא במו ידיו מסביב ללבו ונשמתו .החוטא במזיד מקשה לא רק על עצמו ,אלא גם על הסובבים אותו .קשה לעבוד את ה ‘ לידו .אדם כזה נוטה לבוז ולהתלוצץ בכל הזדמנות לכל מה שקדוש יקרא .קשה לעמוד חזק ואיתן מול מי שמכיר את המערכת “מבפנים .”מי שנאלץ להתמודד עם אדם כזה צריך להבין קודם כל שהקב”ה שלח לו את האדם הזה כניסיון לעצמו . אומר כאן דוד המלך מסר חשוב לכולנו :גם אם יצחקו וילעגו על מה שאני עושה” ,זדים הליצוני עד מאוד ,”אני לא אזוז מעבודת ה’ שלי אפילו טיפה .הם לא ישפיעו עליי לרעה !הריח הרע שלהם לא יעבור אליי !לא משנה מה “מתורתך לא נטיתי .”אני לא זז מעבודת ה ‘שלי!
ָזַכ ְר ִתּי ִמ ְשָׁפּ ֶטיָך ֵמעוָֹלם ְיָי ָוֶא ְתֶנָחם : רבי נחמן מברסלב אומר על הפסוק “צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה ,”שגם אם לפעמים נראה בעינינו שמשפטי ה ‘נמצאים “בתהום רבה” ,עדיין צריך להאמין ש”צדקתך כהררי אל .”בדומה להרים הגבוהים שלפעמים יש ערפל סביבם
שמונע מאיתנו לראות את הקצה ,למרות שכולם יודעים שהוא שם למעלה…. כשאדם זוכר את משפטי ה ,’לא רק את החוקים הקובעים מה מותר ומה אסור על פי התורה ,אלא כל המשפטים שנאמרו לנו על ידי נביאי האמת של העם היהודי בכל הדורות :איך שאנו נקראים בנים לבורא העולם ,איך שהקב”ה דיין אמת ,רופא חולים ,מתיר אסורים ,זוקף כפופים ,עוזר דלים ,מחיה מתים , מפענח נעלמים ועוד ….כשאדם זוכר את זה ומאמין באמת ובתמים שככה זה בכל עת ובכל שעה “זכרתי משפטיך מעולם ,” דבר זה מנחם אותו גם ברגעים הקשים ,כשהאדם עדיין מרגיש בחושך ובכאב .זיכרון המשפטים שוודאי לא יחזרו ריקם אלא באמת יתקיימו בעזרת ה ,’שיש אור בקצה המנהרה ושלמרות החושך ולמרות הקור ,או תזרח השמש וישוב האור !
ַזְלָעָפה ֲאָחַז ְתִני ֵמְר ָשׁ ִעים עְֹזֵבי תּוָֹר ֶתָך : זלעפה =ֵחמה ,אש בוערת .בעבודת ה ‘אין “שחור לבן .”זה לא “הכול או כלום .”זה שבדבר מסוים אתה מחשיב את עצמך לרשע וכופר ,זה לא אומר שאתה צריך לזרוק את הכול .אין קשר בין שמירת שבת לאכילת כשר ולצום ביום כיפור .אין קשר בין לעשות קידוש בליל שבת לבין זה שאתה לא קובע עתים לתורה . כמובן שהכי טוב זה לקיים את הכול ,אבל משהו עדיף מכלום ! למה לעזוב את הכול ?!?החפץ חיים מביא משל על אדם שצריך להפליג בים .ההפלגה אמורה לקחת חודש ימים ,אך האדם הצליח למצוא מזון שיספיק לו רק לשלושה שבועות .ברור לכולם שעדיף לקחת מה שאפשר מאשר לעלות לספינה ללא אוכל בכלל !זה אותו דבר בעבודת ה .’ברור שעדיף לקחת את
הכול ,אבל אם אתה לא מסוגל ,לפחות תיקח מה שאתה כן מסוגל .אומר דוד המלך “האש בוערת בי כשאני שומע על רשעים שעוזבים את הכול משום שהם טוענים שזה מצחיק שיהודי שלא שומר על כל התרי”ג מצוות ,פתאום ביום הכיפורים נכנס לבית הכנסת וצם יום שלם .”מה יש ?אסור ?!?דוד המלך אומר שצריך לכאוב את העובדה שיש כאלה שעוזבים את כל התורה .מה הבעיה להניח תפילין בבוקר ?מה הקשר בין שמירה על טהרת המשפחה להקפדה על שש שעות בין בשר לחלב ?מה הקשר בין לצום ביום הכיפורים ללבוש צנוע ?ומה הקשר בין כל זה להקפדה על חמץ בפסח ?תעשה משהו !תשמור על קשר עם בורא העולם ועם הנשמה שלך .אל תעזוב את הכול …
ְז ִמרוֹת ָהיוּ ִלי ֻחֶקּיָך ְבֵּבית ְמגוָּרי : יש הבדל מהותי בין דיבור לשירה .בדיבור ,אם שני אנשים מדברים בו זמנית ,קשה להבין אותם .הקול של הראשון מפריע להבנת הקול של השני .לעומת זאת בשירה ,המושג של “שני קולות “או שני צלילים המושמעים במקביל ,בכוחם דווקא לשפר ולשדרג את המנגינה .אומר כאן דוד המלך ,שמבחינתו חוקי התורה ,על כל מורכבותם והלכותיהם ,הרי הם משלימים האחד את השני ,קובעים את הקצב ויוצרים את הטון בביתו בהרמוניה ובשירה .חוקי התורה אינם מהווים “גורם מפריע ” להלך התקין של הבית .בין אם מדובר בין בני הזוג ,בין אם מדובר בין ההורים לילדים ובין אם מדובר בין האחים עצמם . חוקי התורה מוסיפים לשלום הבית כמו מנגינה יפה ,הם מוסיפים ערך ותוכן רוחני ועמוק לחיים שלנו ,כמו שהמוסיקה מוסיפה ערך מוסף למילים הנאמרים .
זַכ ְר ִתּי ַבַלְּיָלה ִשׁ ְמָך ְיָי ָוֶא ְשׁ ְמָרה תּוָֹר ֶתָך : בדרך כלל ,כשעליי למצוא משהו ,אני יודע פחות או יותר כיצד הדבר נראה .הרי אחרת ,איך אדע מה לחפש ?לדוגמא ,אם אני אמור לאסוף את אימא שלי שקפצה לביקור משדה התעופה ,לא משנה מה היא תלבש או תחזיק ביד ,אני אדע לזהות אותה ,הרי זו אימא שלי ואני יודע כיצד היא נראית !אבל ,מה אעשה אם אף פעם לא ראיתי את אימא שלי ?מה אוכל לעשות אם אני לא יודע כיצד נראה האדם אותו אני אמור לאסוף משדה התעופה ? ראשית ,אוכל לבקש תמונה או פרטים מזהים כלשהם .לפחות את השם שלו אוכל להשיג …. כעת ,אם כל מה שיש לי זה שם ,ללא תמונה וללא הכרות ,אני ממש אקפיד לשמור על הפרטים האלו כי רק ככה אצליח לזהות אותו ! כשבן אדם נמצא במצב לא פשוט ,כשהוא לא יודע מה לעשות ולאן לפנות ,כשהוא נמצא בבלבולים לגבי החיים שלו ,כשקשה לו עם האמונה שלו ועם הדרך שלו ….על מצב כזה אומר דוד המלך “זכרתי בלילה שמך “…אני לא יודע שום דבר אחר ,אבל לקרוא בשם ה ‘אני עוד זוכר !אנא ה ‘הושיעה נא !!את שמך אני עדיין זוכר !וכמו שאדם עושה מעשים כדי לא לשכוח את שמו של האדם אותו הוא אמור לאסוף משדה התעופה ,גם אני אעשה מעשים כדי לא לשכוח את שמך .ומה אעשה” ?ואשמרה תורתך .”אני שומר תורתך וכך אני זוכר גם את שמך ואת זה שאתה אבא שלי ואתה תאהב אותי לא משנה מה .שמך מביא אור לתורתך ותורתך מביא אור לדרכי ,גם בלילה….
זאת ָהְי ָתה ִלּי ִכּי ִפֻקֶּדיָך ָנָצ ְר ִתּי : מהי אותה “זאת “שהייתה לי כי פקודיך נצרתי ?מהי אותה “זאת “שהייתה לי כי פקודיך נצרתי ?המילה “זאת “מופיעה לא מעט פעמים בתורה .אומר דוד המלך ,שעל ידי שמירת מצוות ה ,’ בבחינת “פקודיך נצרתי” ,זוכה האדם לכל הדברים הטובים הכתובים בתורה ובפרט לכל מגוון ה”זאת “בתורה :וזאת התורה ,וזאת הברכה ,זאת בריתי ,זאת נחלת ,זאת זיכרון ,זאת תהיה לכם הארץ ,זאת הארץ ,זאת תורת היולדת ,זאת חוקת הפסח ,זאת תורת העולה ועוד
