אינטליגנציה רגשית הפכה למונח פופולרי בשנים האחרונות, ועל אף שאין לה הגדרה מוסכמת וחד משמעית, מרבית העוסקים בתחום רואים אותה כיכולת הקשורה להתמודדות של האדם עם רגשותיו ועם רגשות של אחרים.
האופן בו האינטליגנציה הרגשית מתפתחת שנוי במחלוקת, אך ההנחה הרווחת היא כי רמת האינטליגנציה הרגשית מושפעת הן מגורמים מולדים והן מהסביבה החברתית והבין אישית בה האדם גדל.
ילד אשר גדל בסביבה בה ניתן מקום לרגשות שלו ולאלו של האחר, מקבל מהוריו הכוונה וסיוע בזיהוי רגשות וויסותן, ובכך מפתח אינטליגנציה רגשית גבוהה.
הסטריאוטיפ החברתי המוכר מקטלג את המין הנשי כמין הרגיש והאמוציונלי בעוד שהמין הגברי מזוהה כמין ה”טכני” או הפרקטי יותר. התחום המחקרי מצביע על כך שאכן לגברים ולנשים יכולות רגשיות שונות,
ובסה”כ ניתן לומר שאינטליגנציה רגשית של נשים נוטה להיות גבוהה יותר מזו של גברים Bindu 2006)).
חוקרים מתחומי הביולוגיה והנוירולוגיה הציעו כי הביוכימיה של נשים מותאמת מלכתחילה יותר מזו של גברים להתמודדות עם מצבים וגורמים רגשיים.
זאת, לטענתם, מאחר ולאורך שנים של אבולוציה נשים נדרשו להישען על יכולות חברתיות ובין אישיות כאמצעי הישרדותי, לעומת הגברים אשר הישרדותם היתה תלויה בעיקר ביכולות פיסיות וקוגניטיביות.
ממצאים העשויים לתמוך בטענה זו הם ממצאים נוירולוגיים אשר מצביעים, למשל, על כך שאזורי המוח המתמחים בטיפול ברגשות נוטים להיות גדולים יותר אצל נשים ביחס לגברים,
ועל כך שהתהליכים המוחיים המתרחשים אצל נשים וגברים המתמודדים עם גירויים רגשיים שונים במהותם.
