צדקה- מצות עשה ומצות לא תעשה

צדקה- מצות עשה ומצות לא תעשה

הקדמה: הַמִּצְוָה לָתֵת צְדָקָה וְלַעֲזֹר לַאֲנָשִׁים נִזְקָקִים הִיא מִצְוָה חֲשׁוּבָה עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהַנָּבִיא מַבְטִיחַ לְעַם יִשְׂרָאֵל: “צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה“, כְּלוֹמַר מִצְוַת הַצְּדָקָה תְּקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה.

בַּתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ שְׁתֵּי מִצְווֹת בְּנוֹגֵעַ לִצְדָקָה: מִצְוַת עֲשֵׂה וּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, וּבְדִבְרֵי חֲכָמִים נֶאֶמְרוּ מִסְפַּר כְּלָלִים שֶׁמַּדְרִיכִים אוֹתָנוּ אֵיךְ לִנְהֹג בִּנְתִינַת צְדָקָה: לְמִי צָרִיךְ לָתֵת וּמֵהֶן הַדְּרָכִים הַטּוֹבוֹת בְּיוֹתֵר לַעֲזֹר לַזּוּלַת. עַל כָּל אֵלֶּה נִלְמָד בְּדַף זֶה.

מִצְוָה שֶׁלֹּא נִמָּנַע מִלְּהַחְיוֹת הֶעָנִי וְלִתֵּן לוֹ מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ

שְׁתֵּי הַמִּצְווֹת נִזְכָּרוֹת בְּסֵפֶר דְּבָרִים בְּפָרָשַׁת ‘רְאֵה’.

1. דברים פרק טו

(ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד   ^*שְׁעָרֶיךָ… ^*לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ ^*מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:  (ח) ^*כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ ^*וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ ^*דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:

 

1א. פירוש רש”י דברים פרק טו

(ז) שעריך– ¹עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִים לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת:

לא תאמץ– יֵשׁ לְךָ אָדָם ²שֶׁמִּצְטַעֵר אִם יִתֵּן אִם לֹא יִתֵּן, לְכָךְ נֶאֱמַר: ³“לֹא תְּאַמֵּץ”.

יֵשׁ לְךָ אָדָם ⁴שֶׁפּוֹשֵׁט אֶת יָדוֹ וְקוֹפְצָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: “וְלֹא תִּקְפֹּץ”:

מאחיך האביון– אִם לֹא תִּתֵּן לוֹ, סוֹפְךָ לִהְיוֹת ⁵אָחִיו שֶׁל אֶבְיוֹן [בַּעֲנִיּוּת]:

(ח) פתח תפתח– אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים:

והעבט תעביטנו– אִם לֹא רָצָה בְּמַתָּנָה, תֵּן לוֹ בְּהַלְוָאָה:

די מחסורו– ⁶וְאִי אַתָּה מְצֻוֶּה לְהַעֲשִׁירוֹ:

ביאור:

1) עניי עירך קודמים– אנו מצווים לדאוג לַעֲנִיִּים שֶׁגָּרִים בְּעִירֵנוּ לפני עֲנִיִּים במקום אחר.

2) שמצטער– מתלבט האם לתת צדקה.

3) לא תאמץ– לא תקשה את לבבך.

4) פושט את ידו וקופצה– מתכוון לתת, ולבסוף מתחרט ואינו נותן.

5) אחיו של אביון– גם אתה תגיע למצב שתזדקק לעזרה.

6) אי אתה מצוה להעשירו– לא צריך לעזור לו להיות עָשִׁיר, אלא לספק לו צְרָכִים בְּסִיסִיִּים.

2. ספר המצוות לרמב”ם מצות לא תעשה רלב

שֶׁהִזְהִירָנוּ שֶׁלֹּא לִמְנֹעַ צְדָקָה וְהַרְחָבָה מֵהָאֶבְיוֹנִים (עֲנִיִּים) מֵאַחֵינוּ ¹אַחַר שֶׁנֵּדַע חֻלְשַׁת עִנְיָנָם וִיכָלְתֵּנוּ לְהַחְזִיק בָּהֶם. וְהוּא אֲמָרוֹ יִתְעַלֶּה:”לֹא תְּאַמֵּץ אֶת לְבַבְךָ וְלֹא תִּקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן”. וְזֶה אַזְהָרָה מִלִּקְנוֹת ²מִדַּת הַכִּילוּת וְהָאַכְזָרִיּוּת שֶׁנִּמָּנַע מֵעֲשׂוֹת הָרָאוּי.

ביאור:

1) אחר שנדע חלשת ענינם– לאחר שנברר מה חסר לַעֲנִיִּים וכיצד נוכל לעזור להם.

2) מדת הכילות– צָרוּת הָעַיִן, קמצנות.

3. פירוש רבי שמשון רפאל הירש, דברים פרק טו פסוק ז

“לֹא תְּאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ“…

הָהַנָּחָה הַמִּשְׁתַּמַּעַת מִלָּשׁוֹן זוֹ, שֶׁהַלֵּב הַיְּהוּדִי נוֹטֶה לִגְמִילוּת חֶסֶד בְּעֶצֶם טִבְעוֹ וְאֶפְשָׁר לְדַכֵּא אֶת ¹הַנְּטִיָּה הַזֹּאת רַק עַל יְדֵי ²חִשּׁוּבִים קָרִים שֶׁל תּוֹעַלְתִּיּוּת ³וְאַהֲבַת בֶּצַע.

כְּמוֹ כֵן, הַיָּד נִפְתַּחַת מֵאֵלֶיהָ לָעֲנִיִּים, וְרַק שִׁקּוּלִים אֵלֶּה יְכוֹלִים לְהָבִיא לִקְפִיצָתָהּ, וּלְפִיכָךְ: “וְלֹא תִּקְפֹּץ אֶת יָדְךָ”.

ביאור:

1) הנטיה הזאת– שלא לעשות חסד.

2) חשובים קרים של תועלתיות– עֲשִׂיַּת דברים רק כשאפשר להרוויח מהם.

3) אהבת בצע– רצון להשיג כמה שיותר כסף וּלְשָׁמְרוֹ לעצמך.

בִּצְדָקָה יֵשׁ גַּם מִצְוַת עֲשֵׂה כְּפִי שֶׁנִּרְאֶה לְהַלָּן:

4. דברים פרק טו פסוק ח

כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:

5. ויקרא פרק כה פסוק לה

וְכִי ¹יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:

5א. פירוש רש”י

והחזקת בו– ²אַל תַּנִיחֵהוּ שֶׁיֵּרֵד וְיִפֹּל וְיִהְיֶה קָשֶׁה לַהֲקִימוֹ, אֶלָּא    ³חַזְּקֵהוּ מִשְּׁעַת מֻטַּת הַיָּד.

לְמַה זֶה דּוֹמֶה? ⁴לְמָשְׂאוֹי שֶׁעַל הַחֲמוֹר: עוֹדֶהוּ עַל הַחֲמוֹר, אֶחָד תּוֹפֵס בּוֹ וּמַעֲמִידוֹ; נָפַל לָאָרֶץ, חֲמִשָּׁה אֵין מַעֲמִידִין אוֹתוֹ.

ביאור:

1) ימוך– יהיה מִסְכֵּן לְאַחַר שהפסיד את רכושו.

2) אל תניחהו שירד וכו’– אל תחכה שיתמוטט ואז יהיה קשה לעזור לו.

3) חזקהו משעת מטת היד– תעזור לו מן ההתחלה.

4) משאוי– מִטְעַן, דָּבָר כבד.

6. ספר המצוות לרמב”ם מצות עשה קצה

שֶׁצִּוָּנוּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּלְחַזֵּק הַחַלָּשִׁים ¹וּלְהַרְחִיב עֲלֵיהֶם. וּכְבָר בָּא הַצִּוּוּי בְּמִצְוָה זוֹ ²בְּמִלּוֹת מִתְחַלְּפוֹת.

אָמַר יִתְעַלֶּה: (ראה טו ח) “פָּתוֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ…”,

וְאָמַר: (בהר לה) “וְהֶחְזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב…”,

וְאָמַר: (שם לו) “וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ”.

וְהַכַּוָּנָה בְּאֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת כֻּלָּם אַחַת, וְהִיא שֶׁנַּעֲזֹר עִנְיָנוֹ וּנְחַזְּקֵם דֵּי סִפּוּקָם…

שֶׁאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה חַיָּב בְּמִצְוָה זוֹ, כְּלוֹמַר הַצְּדָקָה, אִם ³לְמִי שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ אוֹ לַדּוֹמֶה לוֹ וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר מוּעָט.

ביאור:

1) להרחיב עליהם– לאפשר להם לחיות בִּתְנָאִים סבירים.

2) במלות מתחלפות– התורה הזכירה מִצְוָה זו בלשונות שונים.

3) למי שלמטה ממנו– שֶׁיֵּשׁ לו פחות ממנו.

מְקֻבָּל לַחְשֹׁב שֶׁמִּצְוַת ‘צְדָקָה’ הִיא בִּנְתִינַת כֶּסֶף. הרמב”ם מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁהַצְּדָקָה מִשְׁתַּנָּה מֵעָנִי לֶעָנִי וּתְלוּיָה בַּצְּרָכִים שֶׁלּוֹ.

7. רמב”ם הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ג

לְפִי מַה שֶּׁחָסֵר הֶעָנִי אַתָּה מְצֻוֶּה לִתֵּן לוֹ:

אִם אֵין לוֹ ¹כְּסוּת- מְכַסִּים אוֹתוֹ,

אִם אֵין לוֹ כְּלֵי בַּיִת- קוֹנִין לוֹ,

אִם ²אֵין לוֹ אִשָּׁה- ³מַשִּׂיאִין אוֹתוֹ, וְאִם הָיְתָה אִשָּׁה- מַשִּׂיאִין אוֹתָהּ לְאִישׁ…

וּמְצֻוֶּה אַתָּה ⁴לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ וְאֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעַשְׁרוֹ.

ביאור:

1) כסות– בֶּגֶד.

2) אין לו אשה– אין לו יכולת כספית להתחתן.

3) משיאין– מְחַתְּנִים.

4) להשלים חסרונו– לדאוג שיהיה לו את הדברים שהיו לו לִפְנֵי שֶׁנִּהְיָה עני.

8. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יא עמוד א

תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֵׂה ¹בְּמוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ ²שֶׁבִּזְבֵּז אוֹצְרוֹתָיו וְאוֹצְרוֹת אֲבוֹתָיו ³בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת,

⁴וְחָבְרוּ עָלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו וְאָמְרוּ לוֹ: אֲבוֹתֶיךָ ⁵גָּנְזוּ ⁶וְהוֹסִיפוּ עַל שֶׁל אֲבוֹתָם, וְאַתָּה מְבַזְבְּזָם!

אָמַר לָהֶם:

• אֲבוֹתַי גָּנְזוּ ⁷לְמַטָּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פ”ה) “אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקַף“;
• אֲבוֹתַי גָּנְזוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פ”ט) “צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ”;
• אֲבוֹתַי גָּנְזוּ דָּבָר ⁸שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי ⁹דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה פֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ג’) “אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְּרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ…”
• אֲבוֹתַי גָּנְזוּ ¹⁰לַאֲחֵרִים, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ”ד) “וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה”;

אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי גָּנַזְתִּי לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ”ח) “וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקְךָ כְּבוֹד ה’ יֶאֱסָפְךָ”.

ביאור:

1) מונבז– בנה של הֶלֶנִי המלכה מִזֶּרַע החשמונאים (על פי פירוש רש”י).

2) בזבז אוצרותיו– הוציא את כל אוצרות בית המלך כדי לעזור לעניים.

3) בשני בצורת– שָׁנִים שלא יורד בהן גשם.

4) וחברו עליו וכו’– התאחדו כנגדו.

5) גנזו– שמרו, החביאו.

6) והוסיפו– הגדילו את אוצרות המלך.

7) למטה– בעולם הזה- בארץ.

8) אין עושה פרות– נשאר כמו שהוא.

9) דבר שעושה פרות– דבר שֶׁיֵּשׁ לו רֶוַח בעולם הבא.

10) לאחרים– הם לא נהנים מהכסף ששמרו.

9. על פי ויקרא רבה פרשה ה פסקה ד

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְמָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ “חוֹלוֹת אַנְטוֹכְיָא” לֶאֱסֹף כֶּסֶף לִצְדָקָה לַחֲכָמִים, וְהָיָה שָׁם אָדָם אֶחָד  שֶׁהָיָה רָגִיל לָתֵת צְדָקָה לָעֲנִיִּים וְתָמִיד נָתַן הָאִישׁ בְּעַיִן טוֹבָה וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְשֵׁם הָאִישׁ הָיָה אַבָּא יוּדָן.

לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים הַטּוֹבִים וְאָסוֹן קָרָה לְאַבָּא יוּדָן: כָּל כַּסְפּוֹ אָבַד לוֹ, אֶת שְׂדוֹתָיו הֻכְרַח לִמְכֹּר לַאֲחֵרִים כְּדֵי לִקְנוֹת אֹכֶל לְאִשְׁתּוֹ וְלִילָדָיו, וּלְבַסוֹף נִשְׁאַר לוֹ רַק שָׂדֶה אֶחָד וְיָחִיד.

יוֹם אֶחָד רָאָה אַבָּא יוּדָן שֶׁבָּאוּ הַחֲכָמִים לָעִיר, כְּדֵי לֶאֱסֹף צְדָקָה בִּשְׁבִיל חֲכָמִים עֲנִיִּים.

כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם, נַעֲשׂוּ פָּנָיו חִוְּרִים וְרָעִים מֵרֹב צַעַר, כִּי זָכַר, אֵיךְ הָיָה תָּמִיד נוֹתֵן כֶּסֶף רַב לִצְדָקָה, וְעַכְשָׁו אֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה.

הָלַךְ לוֹ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מִפְּנֵי מַה פָּנֶיךָ  חוֹלָנִיּוֹת (אַתָּה נִרְאֶה כְּחוֹלֶה)?

אָמַר לָהּ: רַבּוֹתַי כָּאן וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת.

אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת מִמֶּנּוּ, אָמְרָה לוֹ: נִשְׁאֲרָה לָנוּ שָׂדֶה אַחַת בִּלְבַד, לְךָ מְכֹר חֶצְיָהּ וּתְנֶהָ לָהֵן.

הָלַךְ וּמָכַר חֶצְיָהּ וּנְתָנָהּ לָהֶן.

נִתְפַּלְּלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ: הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנְךָ (הקב”ה יַשְׁלִים אֶת הֶחָסֵר לְךָ).

לְאַחַר יָמִים הָלַךְ לַחְרֹשׁ בַּחֲצִי שָׂדֵהוּ, תּוֹךְ כְּדֵי הַחֲרִישָׁה נִפְתְּחָה הָאָרֶץ לְפָנָיו (נוֹצַר בּוֹר בָּאֲדָמָה), נָפְלָה פָּרָתוֹ שָׁם וְנִשְׁבְּרָה רַגְלָהּ. יָרַד לְהַעֲלוֹתָהּ, הֵאִיר הַקָבָּ”ה אֶת עֵינָיו וְהוּא רָאָה בְּתוֹךְ הַבּוֹר מַשֶּׁהוּ מַבְרִיק וּמִתְנוֹצֵץ.

כַּאֲשֶׁר הִסְתַּכֵּל מִקָּרוֹב, רָאָה- וְהִנֵּה אוֹצָר גָּדוֹל מֻנָּח בְּתוֹךְ הַבּוֹר.

אָמַר: לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי.

כַּעֲבֹר זְמַן מָה בָּאוּ רַבּוֹתֵינוּ הַחֲכָמִים שׁוּב לְאוֹתָהּ עִיר, וְשָׁאֲלוּ עָלָיו וְאָמְרוּ: מָה עוֹשֶׂה אַבָּא יוּדָן, מַה שְּׁלוֹמוֹ?

עָנוּ הָאֲנָשִׁים: אַתֶּם מִתְכַּוְּנִים לְאַבָּא יוּדָן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲבָדִים רַבִּים? אַבָּא יוּדָן, זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּתִּים וְשָׂדוֹת, פָּרוֹת וּגְמַלִּים, עִזִּים וּכְבָשִׂים? וְכִי מִי יָכוֹל לִרְאוֹת בִּכְלַל אֶת פָּנָיו? אִישׁ גָּדוֹל וְעָשִׁיר מְאֹד הוּא! (מֵרֹב עָשְׁרוֹ כִּמְעַט וְלֹא יָכְלוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לְהַגִּיעַ אֵלָיו).

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע שֶׁהִגִּיעוּ הַחֲכָמִים, יָצָא לִקְרָאתָם.

שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ רַבּוֹתֵינוּ: מָה עוֹשֶׂה אַבָּא יוּדָן, מַה שְׁלוֹמְךָ?

אָמַר לָהֶם: קִבֵּל הַקָבָּ”ה אֶת תְּפִלַּתְכֶם שֶׁהִתְפַּלַּלְתֶּם עָלַי וְנָתַן לִי בְּרָכָה רַבָּה, וְסִפֵּר לָהֶם כָּל מָה שֶּׁקָּרָה לוֹ.

אָמְרוּ לוֹ: חַיֶּךָ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנוּ אֲחֵרִים יוֹתֵר מִמְּךָ, אֶת שִׁמְךָ כָּתַבְנוּ בְּרֹאשׁ רְשִׁימַת הַתּוֹרְמִים.

נְטָלוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ אֶצְלָן ^*וְקָרְאוּ עָלָיו זֶה הַפָּסוּק: “מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ”.

9א. פירוש מהרז”ו- (מורנו הרב זאב וואלף איינהורן מהורדנא)

וקראו עליו– “מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ”, עַל שֶׁנָּתַן צְדָקָה בְּטוֹבַת עַיִן, עַל כֵּן הִרְחִיב ה’ לוֹ בְּאוֹצַר הָעֹשֶׁר. “וְלִפְנֵי גְּדוֹלִים יַנְחֶנוּ” עַל שֶׁזָּכָה לֵישֵׁב בְּיַחַד עִם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר.