מידותיה של לאה אמנו

יַעֲקֹב אָבִינוּ מַגִּיעַ לְחָרָן וּמִתְחַתֵּן עִם רָחֵל וְלֵאָה.

לֵאָה אִמֵּנוּ זָכְתָה שֶׁרֹב הַשְּׁבָטִים יָצְאוּ מִמֶּנָּה, הִיא יָלְדָה לְיַעֲקֹב שִׁשָּׁה בָנִים וּבַת,

הַבָּנִים שֶׁלָּהּ זָכוּ לְהַתְחִיל שְׁבָטִים חֲשׁוּבִים בְּיִשְׂרָאֵל, הַמְּלָכִים- מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, כֹּהַנִים וּלְוִיִּם- מִשֵּׁבֶט לֵוִי.

הַפַּעַם נִלְמַד עַל דְּמוּתָהּ שֶׁל לֵאָה.

עֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת

הַתוֹרָה מְתָאֶרֶת אֶת רָחֵל וְלֵאָה.

1. בראשית פרק כט

(טז) וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל:  (יז) ^אוְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה:

1א. פירוש הרד”ק (ר’ דוד קמחי)

• ועיני לאה רכות– יְפַת תֹּאַר הָיְתָה, אֶלָּא שֶׁעֵינֶיהָ הָיוּ ¹רַכּוֹת וְדוֹמְעוֹת.

ביאור:

1) רכות– עדינות.

2. תלמוד בבלי בבא בתרא דף קכג עמוד א

שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת…בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים:

שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לָהּ לְרִבְקָה, שְׁתֵי בָנוֹת יֵשׁ לוֹ לְלָבָן,¹גְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וּקְטַנָּה לַקָּטָן,

וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת … ²וּמְשָׁאֶלֶת: גָּדוֹל-מַה מַּעֲשָׂיו?

אִישׁ רַע הוּא ³מְלַסְטֵם בְּרִיּוֹת.

קָטָן, מַה מַּעֲשָׂיו? “אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים”, ⁴וְהָיְתָה בּוֹכָה עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינֶיהָ…

רָאָה הקב”ה שֶׁשְּׂנוּאִין מַעֲשֶׂה עֵשָׂו בְּפָנֶיהָ – ^6א‘וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ’.

2א. פירוש הרשב”ם (ר’ שמואל בן רבי מאיר, נכדו של רש”י)

• ויפתח את רחמה– ⁵שֶׁזָּכְתָה לַבְּכוֹרָה.

ביאור:

1) גדולה לגדול– הַבַּת הגדולה של לָבָן תִּנָּשֵׂא לַבֵּן הגדול של רבקה (כלומר: לאה תתחתן עִם עֵשָׂו).

2) ומשאלת גדול מה מעשיו?– שואלת במה עוסק עֵשָׁו?

3) מלסטם בריות– גוזל מבני אדם ומתעלל בהם.

4) והיתה בוכה– מתפללת ומתחננת לה’ שלא תִּנָּשֵׂא לְעֵשָׂו.

5) שזכתה לבכורה- לאה זכתה שֶׁהַבֵּן הראשון של יעקב יֵצֵא ממנה.

6) ויפתח את רחמה– בֵּרַךְ אותה בילד.

    יַעֲקֹב פָּגַשׁ בַּתְּחִלָּה אֶת רָחֵל שֶהָיְתָה רוֹעָת צֹאן. וּמַדּוּעַ לֵאָה אֵינָהּ רוֹעָה אֶת הַצֹּאן?

3. בראשית פרק כט

(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם: (ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ… (ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ: (ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ:… (ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם ^אוְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא. 

3א. פירוש החזקוני (ר’ חזקיה ב”ר מנוח)

^א. ורחל באה עם הצאן– אֲבָל לֵאָה עֵינֶיהָ רַכּוֹת ¹וְהָרוּחַ וְהָאֲוִיר קָשִׁים לָהּ, לְפִיכָךְ לֹא הָיְתָה רוֹעָה.

ביאור:

1) והרוח והאויר קשים לה– הרוח וְהָאֲוִיר הַמְּאֻבָּק מזיקים לה.

צִדְקוּתָהּ

צִדְקוּתָהּ שֶׁל לֵאָה מִתְגַּלָּה בְּמִסְפַּר תְּחוּמִים.

הוֹדָאָה

לֵאָה יוֹלֶדֶת בַּתְּחִלָּה אַרְבָּעָה בָנִים, וְדַוְקָא לַבֵּן הָרְבִיעִי  הִיא בּוֹחֶרֶת לִקְרֹא בַּשֵּׁם ‘יְהוּדָה’. נְנַסֶּה לְהָבִין מַדּוּעַ.

4. בראשית פרק כט

(לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר ^אהַפַּעַם ^באוֹדֶה אֶת ה’  עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.

4א. פירוש רש”י

• הפעם אודה– ¹שֶׁנָּטַלְתִּי יוֹתֵר מֵחֶלְקִי, מֵעַתָּה יֵשׁ לִי לְהוֹדוֹת.

4ב. פירוש הרד”ק

ב. אודה את ה’… – אֵין לִי אֶלָּא לְהוֹדוֹת לַה’ וּלְשַׁבְּחו שֶׁנָּתַן לִי יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ.

ביאור:

1) שנטלתי יותר– לאה ידעה שֶׁיִּוָּלְדוּ ליעקב 12 בָּנִים וחשבה שֶׁכֹּל אחת מִנָּשָׁיו תֵּלֵד 3 בנים.

כאשר יָלְדָה את הַבֵּן הרביעי, הֵבִינָה שזכתה לְחֵלֶק גדול יותר ולכן בִּקְּשָׁה להודות לה’ באופן מיוחד.

חֲכָמֵינוּ מְצַיְּנִים שֶׁלֵּאָה הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּחֲרָה לְהוֹדוֹת לַה’ בִּקְרִיאַת שֵׁם לַבֵּן שֶׁלָּהּ.

5. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ¹מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא הָיָה אָדָם ^אשֶׁהוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁבָּאתָה לֵאָה ²וְהוֹדָתוֹ.

5א. פירוש עץ יוסף

שהודה להקב”ה עד שבאתה לאה– הַבָּנִים שֶׁנּוֹלְדוּ לְלֵאָה קֹדֶם… הָיוּ שְׁלֹשָׁה,

³וּבְכֻלָּם נָתְנָה טַעַם בִּקְרִיאַת שְׁמוֹתָם, אַךְ בִּיהוּדָה.. נָתְנָה הוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרָךְ… וְהוּא שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז”ל: שֶׁהָאִמָּהוֹת נְבִיאוֹת הָיוּ, וְיוֹדְעוֹת הָיוּ שֶׁעָתִיד יַעֲקֹב לְהַעֲמִיד 12 שְׁבָטִים, וְהָיוּ סְבוּרוֹת שֶׁזּוֹ ⁴מְעַמֶּדֶת שְׁלֹשָׁה וְזוֹ מְעַמֶּדֶת שְׁלֹשָׁה.

וְכֵיוָן שֶׁיָּלְדָה לֵאָה בֵּן רְבִיעִי, אָמְרָה: “הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'”, עַל שֶׁהוֹסִיף לִי בֵּן רְבִיעִי יוֹתֵר עַל חֶלְקִי… כִּי הַהוֹדָאָה תָּבֹא ⁵מִצַּד רִבּוּי הַחֶסֶד.

ביאור:

1) משום– בִּשְׁמוֹ של.

2) והודתו– והודתה לה’.

3) ובכלם נתנה טעם– לשלושת הַבָּנִים הראשונים לאה נתנה הסבר כיצד שֵׁם זה קשור אֵלֶיהָ.

4) מעמדת– תֵּלֵד.

5) מצד רבוי החסד– כשה’ נותן לאדם חסדים רַבִּים.

חֲכָמֵינוּ מְצַיְּנִים שֶׁהַמִּדָּה הַטּוֹבָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה אֵצֶל לֵאָה שֶׁל תּוֹדָה וְהַכָּרַת הַטּוֹב

מִתְגַּלָּה גָם אֵצֶל יְהוּדָה וְאֵצֶל הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ.

6.בראשית רבה פרשה עא

לֵאָה תָּפְסָה ¹פֶּלֶךְ הוֹדָיָה ²וְעָמְדוּ הֵימֶנָּה ³בַּעֲלֵי הוֹדָיָה, יְהוּדָה: “⁴וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי”,

⁵דָּוִד אָמַר: “הוֹדוּ לַה’ כִּי טוֹב”.

ביאור:

1) פלך הודיה– הִתְבַּלְּטָה במידה של ההודאה.

2) ועמדו הימנה– יצאו מִמֶּנָּה.

3) בעלי הודיה– אנשים שֶׁמּוֹדִים לה’, או מודים על האמת ומכירים בטעותם.

4) ויכר יהודה– כשתמר הוכיחה אותו, הוא הודה על האמת.

5) דוד– דָּוִד המלך, שהיה משבט יהודה.

רַחְמָנִית

חֲכָמֵינוּ מְסַפְּרִים שֶׁלֵּאָה דּוֹאֶגֶת לְרָחֵל אֲחוֹתָהּ וּמִתְפַּלֶּלֶת שֶׁיֵּצְאוּ מֵרָחֵל שְׁנֵי שְׁבָטִים.

7. בראשית פרק ל

(כא) וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה: (כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: (כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת ¹חֶרְפָּתִי:

ביאור:

1) חרפתי– הבושה שלי.

הַתּוֹרָה מְצַיֶּנֶת שֶׁה’ זָכַר אֶת רָחֵל בִּסְמִיכוּת לַבַּת שֶׁנּוֹלְדָה לְלֵאָה. חֲכָמֵינוּ מוֹצְאִים בְּכָךְ רֶמֶז.

8.מדרש תנחומא פרשת ויצא סימן ח

וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּלֵאָה…. הָיְתָה רוֹאָה בִּנְבוּאָה שֶׁשְּׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין ¹לַעֲמֹד מִיַּעֲקֹב…

עָמְדָה לֵאָה וְהָיְתָה ²מִתְרַעֶמֶת לִפְנֵי הקב”ה וְאָמְרָה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים

עֲתִידִין לַעֲמֹד מִיַּעֲקֹב,

הֲרֵי כְּבָר בְּיָדִי שִׁשָּׁה ³וּמְעֻבֶּרֶת מִשְּׁבִיעִי,

וּבְיַד הַשְּׁפָחוֹת ⁴שְׁנַיִם שְׁנַיִם- הֲרֵי עֲשָׂרָה.

⁵אִם זֶה זָכָר, לֹא תְּהֵא רָחֵל אֲחוֹתִי ⁶כְּאַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת?

מִיָּד שָׁמַע הקב”ה תְּפִלָּתָהּ וְנֶהְפַּךְ ⁷הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ ⁸לִנְקֵבָה. …וְלָמָּה ⁹קְרָאָהּ לֵאָה, ‘דִּינָה’?

לְפִי שֶׁעָמְדָה לֵאָה הַצַּדֶּקֶת ¹⁰בַּדִּין לִפְנֵי הקב”ה.

אָמַר לָהּ הקב”ה: אַתְּ רַחְמָנִית,

וְאַף אֲנִי מְרַחֵם ¹¹עָלֶיהָ, מִיָּד “וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל”. 

ביאור:

1) לעמוד מיעקב– מיעקב יֵצְאוּ שנים עָשָׂר שבטים.

2) מתרעמת– כועסת.

3) ומעברת שביעי– אני בהריון השביעי.

4) שנים שנים– לכל שִׁפְחָה נולדו כבר שני ילדים.

5) אם זה זכר– אם גם הפעם אלד בֵּן.

6) כאחת מן השפחות– לרחל לא יהיו אפילו שני בנים כמו שֶׁיֵּשׁ לַשְּׁפָחוֹת?

7) העבר– תינוק.

8) לנקבה– לַבַּת.

9) קראה לאה דינה– מדוע בחרה בשם דינה?

10) בדין– דרשה מהקב”ה שֶׁיְּרַחֵם על רחל.

11) עליה– על רחל.