לאחר הריב המתואר לנו בין רועי אברהם לרועי לוט אנו רואים כי אברהם מנסה להגיע עם לוט להסכם שייטב לשניהם:
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. ט הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.
על אף שתי האפשרויות הללו לוט הולך בכיוון אחר:
וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה–לִפְנֵי שַׁחֵת ה’ אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-ה’ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. יא וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו.
על המילים “ויסע לוט מקדם” דרשו בבראית רבה:
“ויסע לוט מקדם – הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אי אפשי לא באברהם ולא באלוהיו”
ועל פניו לא מובנת דרשה זו. מה ראו חז”ל להכניס מילים אלו לפיו של לוט?
על מנת להבין דברים אלו ראשית כל יש לבין את כיווני האוויר במקרא. מכלל המקרא ניתן לראות כי הוא מכוון כשפניו כלפי מזרח.
ממילא, כאשר אברהם מציע ללוט לפנות לימין או לשמאל הוא בעצם מציע לו לחלוק עימו את גב ההר המרכזי המקום העיקרי בו התהלכו אבות האומה שבמקרא.
דבר זה אינו סתם. אברהם רוצה שלוט ישאר קרוב אליו ואף יזכה חיות עימו בארץ ישראל זאת מתוך תפיסה כי ארץ ישראל היא- “ארץ אשר תמיד עיני ה’ א-לוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה”
לכן כאשר לוט נוסע מקדם (בלי להיכנס לעיסוק בשאלה מדוע כתוב מקדם ולא לקדם), הוא בעצם לא לוקח אף אחת מהצעותיו של אברהם אלא בוחר אופציה שלישית חדשה והוא מחליט לעזוב את ארץ ישראל. מעשה אשר חזל ראו אותו כחמור ופירשו אותו כ”בריחה” מה’. (כמו שניתן לראות בדברי חז”ל כל הדר בוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה” וכו’).
דבר זה גם מתחבר עם התיאור המופיע לפני החלטתו של לוט:
וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה–לִפְנֵי שַׁחֵת ה’ אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-ה’ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.
ארץ מצרים מופיעה כסמל בתורה לארץ של עבודה זרה וריחוק מהמציאות הא-לוקית ובמיוחד בעיני חז”ל
בכך שלוט רואה בככר הירדן דמיון למצרים מובן יותר מה המניעים בגללם הוא הלך לשם.
על הדמיון בין מצרים לככר הירדן במקרא ובחז”ל נרחיב במאמר הבא.
