שְׂכָרוֹ של הנותן
בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנַחְנוּ רְגִילִים לַחְשֹׁב שֶׁמִּי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה אוֹ עֶזְרָה לַחֲבֵרוֹ – עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה.
חֲכָמֵינוּ מְנַסִּים לְהַרְגִּיל אוֹתָנוּ לַחְשֹׁב, שֶׁמִּי שֶׁמּוּכָן לְקַבֵּל מֵאִתָּנוּ, עוֹזֵר לָנוּ בְּכָךְ.
ויקרא רבה פרשה לד פיסקה ח
תָּנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
יוֹתֵר מִמַּה 1שֶּׁבַּעַל הַבַּיִת 2עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי,
הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבָּיִת.
שֶׁכֵּן רוּת אוֹמֶרֶת לְנָעֳמִי: “שֵׁם הָאִישׁ 3אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז” (רות ב).
“אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי” אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא “אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ”.
אָמְרָה לָהּ (רוּת): הַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת וְטוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בִּשְׁבִיל פְּרוּסָה שֶׁנָּתַן לִי
ביאור:
1) בעל הבית – האיש העשיר שנותן צדקה.
2) עושה – עוזר.
3) אשר עשיתי עמו – שֶׁעָזַרְתִּי לו (ובאמת בועז עָזַר לה ואיפשר לה לאסוף שיבולים).
אָנוּ צְרִיכִים לְהָבִין: מַדּוּעַ מִי שֶׁנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ לֹא צָרִיךְ לְהִתְפָּעֵל מִמַעֲשֵׂהוּ?
פירוש עץ יוסף
בֵּאוּר דָּבָר זֶה: כִּי כַּאֲשֶׁר נוֹתֵן צְדָקָה אֶל הֶעָנִי, הֶעָנִי הוּא מְקַבֵּל מִן אֲשֶׁר נוֹתֵן לוֹ, וְהַנּוֹתֵן מְקַבֵּל 1מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְדֶרֶךְ הַמַּעְיָן, כַּאֲשֶׁר נִפְתַּח וּמֵימָיו יוֹצְאִים וּמִתְפַּשְּׁטִים לָחוּץ,
אָז בַּמַּעְיָן הָיָה 2נִכְנָסִים בּוֹ הַמַּיִם מִן הַמָּקוֹר.
וּלְפִיכָךְ אָמַר: שֶׁיּוֹתֵר עוֹשֶׂה הֶעָנִי עִם בַּעַל הַבַּיִת… כִּי דָּבָר זֶה… שֶׁהוּא מַשְׁפִּיעַ וְנוֹתֵן אֶל הֶעָנִי… 3שֶׁגּוֹרֵם לוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ וְנוֹתֵן לוֹ יוֹתֵר, כִּי מִי שֶׁפּוֹתֵחַ הַמַּעְיָן לְהוֹצִיא מֵימָיו לְכַרְמוֹ וּלְשָׂדֵהוּ… עוֹשֶׂה יוֹתֵר עִם בַּעַל הַמַּעְיָן, מִמָּה שֶׁעָשָׂה בַּעַל הַמַּעְיָן עִמּוֹ שֶׁנּוֹתֵן לוֹ הַמַּיִם לְכַרְמוֹ. כִּי בִּשְׁבִיל שֶׁהוֹצִיא הַמַּיִם, לְכָךְ בָּאִים הַמַּיִם הַזַּכִּים לַמַּעְיָן מִן הַמָּקוֹר עַצְמוֹ.
וּבִשְׁבִיל הַפְּרוּסָה שֶׁנָּתַן בֹּעַז לְרוּת, קִבֵּל בֹּעַז כַּמָּה בְּרָכוֹת.
ביאור:
1) מן השם יתברך – ה’ מאפשר לנו לעזור או לעשות צדקה.
2) נכנסים בו המים מן המקור – כששואבים מַיִם מִמַּעְיָן שנובע, הוא מתמלא יותר ויותר.
3) שגורם לו שהשם יתברך משפיע ונותן לו יותר – הסכמת העני לקבל עוזרת לבעל הבית לְקַבֵּל מה’ עוֹשֶׁר נוסף.
וְאָכֵן חֲכָמֵינוּ לִמְּדוּ אוֹתָנוּ שֶׁהַנְּתִינָה, הָעֶזְרָה וְהַחֶסֶד,
הֵם טִבְעִיִּים לְעַם יִשְׂרָאֵל וּמִסִּימָנֵי הַהֶכֵּר שֶׁל כָּל יְהוּדִי.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עט עמוד א
1אָמַר: שְׁלֹשָׁה סִימָנִים יֵשׁ אבְּאֻמָּה זוֹ-
הָרַחְמָנִים, וְהַבַּיְּישָׁנִין, וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים.
רַחְמָנִים – דִּכְתִיב: (דברים יג) “וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ”;
בַּיְּישָׁנִין – דִּכְתִיב: (שמות כ) “בַּעֲבוּר תִּהְיֶה 2יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם”;
גוֹמְלֵי חֲסָדִים – דִּכְתִיב: (בראשית יח) “לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט”.
3כָּל שֶׁיֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים הַלָלוּ רָאוּי לְהִדָבֵק בְּאֻמָּה זוֹ.
ביאור:
1) אמר – דָּוִד הַמֶּלֶךְ.
2) יראתו על פניכם – יִרְאָה שעל פניו של אדם היא בַּיְשָׁנוּתוֹ.
3) כל שיש בו ג’ סימנים וכו’ – אדם שנוהג כך, אפשר לקבלו כְּגֵר.
