בואו נקרא לילד בשמו: “אני אבא של שבת”.
מראשון ועד שישי אני קם מוקדם בבוקר, מתארגן ויוצא מוקדם בבוקר לעבודה.
עד שאני מגיע הביתה כ-12 שעות אחר כך, הילדים כבר סיימו שיעורי בית, התקלחו, הכינו מערכת למחר ואכלו/אוכלים ארוחת ערב.
אז מתי אני אבא? אם נוציא את תפקיד המפקד שמצווה על השכמה בבוקר ועל כיבוי אורות בלילה, אני זוכה להיות אבא רק פעם בשבוע: בשבת.
לכן אני חוזר ואומר: אני “אבא של שבת”.
אני בטוח שהרבה אבות מרגישים כך ואני מאמין שאם הייתי פותח קבוצה בפייסבוק ואקרא לו “אבא של שבת”, יצטרפו לא מעט גברים מתוסכלים וממורמרים.
אז מה זה אומר להיות “אבא של שבת”?
כאן הבחירה של כל אחד ואחד מאיתנו, כי הרי יש שני סוגים של אבות:
יש תשעה באב ויש טו באב.
אתה יכול להיות אבא של שבת, שכל מה שהוא רוצה זה לשבת על הספה עם עיתון סוף שבוע, להנהן בנימוס (או בחוסר סבלנות) לילד שמנסה להראות לך את התמונות שצייר בגן ולהמתין שכולם ילכו לישון כדי שגם אתה תוכל להירדם על הספה עם העיתון על החזה.
אבא כזה, שמכניס את התסכולים והדיכאונות מכל השבוע לתוך מנוחת השבת, הוא טיפוס “תשעה באב”.
לעומת זאת, אתה יכול לכבות את הנייד, את האינטרנט, לסגור את העיתון ולשבת עם הילדים על ספר, אלבום תמונות, או סתם לשמוע מה קורה עם הילד בגן, בבית ספר או בתנועת הנוער.
מתי הפעם האחרונה שאמרת לתיכוניסט שלך את המילים “אני גאה בך”, “אני רק רציתי לומר לך שאני אוהב אותך”, “בני / בתי, בא לך לצאת איתי לפיצה, סתם כך”?
בניגוד לטיפוס תשעה באב, אבא כזה שמכניס אהבה, כבוד ופרגון לתוך מנוחת השבת, הוא טיפוס “טו באב”.
אז בסוף שבוע הבא – תזכרו!
“אבא של שבת” יש פעם בשבוע, ט”ו באב היינו רוצים כל יום…. אבל תשעה באב אנחנו כל שנה מתפללים שלא יבוא שוב…
אז איזה אבא אתה? הבחירה היא שלך.
