“כי האדם עץ השדה” – ישנו קשר מיוחד שמתקיים בין העץ והאדם. לקראת ט”ו בשבט,
ניחשף להשוואה הקיימת במקורות היהדות בין האדם לעץ, ומתבטאת בפתגמים ומשלים
רבים, וננסה להבין את משמעותה לגבינו. אין זו השוואה חיצונית בלבד, אלא – על האדם
ללמוד על עצמו ועל האנושות מתוך התבוננותו על הטבע.
התוכן-
נעסוק בהשוואה בין האדם לעץ –
הצורך בשורשים יציבים ועמוקים, וחיבור תמידי אליהם;
חשיבות הגזע כמייצג את עמוד השדרה הערכי של האדם;
משמעות הענפים, מעשיו של האדם, היוצאים מהגזע ויונקים ממנו;
והכרה בפירות כתוצר של העץ ממנו יכול ליהנות העולם כולו.
נעמיק בכל חלק, ונחשוב יחד – מהם הפירות שלנו? מה אנחנו עושים למען החברה
והמדינה, עם השורשים, הגזע והענפים שיש לנו?
בהמשך ניגע במספר נקודות נוספות שהטבע חושף בפני האדם – הצורך בצמיחה איטית
כדי להתקדם ולהשיג הישגים שיישארו לאורך זמן. מציאות של קושי בעולם, לפני כל
הצלחה, כפי שהזרע נרקב באדמה לפני שהוא נובט. וההכרה כי כל טיפול חיצוני יכול
לסייע לצמח להיות הוא ולהוציא את הטמון בו, ולא יכול להפוך סביון לכלנית. האדם
צריך לעבד את עצמו כדי שהגשם שממטירים עליו מחנכיו וסביבתו ישפיע לטובה ויצמיח
את מה שטמון בו.
הפעלות מיוחדות-
האזנה לשירים
סיפורים, משחקים והפעלות מגוונות
הארות-
הצעת פעילות נוספת לקראת ט”ו בשבט – “מה שבע מה כמה?” על שבעת המינים.
פעילות זו מתאימה בעיקר לכיתות הגבוהות, ועוסקת בשבעת המינים ובמסר המיוחד
שכל אחד מהם מלמד אותנו.
